שאלה:
מדוע לא להחמיר על הנשים שילכו עם מטפחת ולא עם פאה, כמו שמחמירים בכזיתות בליל הסדר? הרי כל בר דעת מבין שללכת עם פאה נכרית זה מצית את היצר?
תשובה:
לפני שאכנס לדיון אם בכלל פאה נכרית "מצית את היצר" (שהרי פשוט בראשונים בברכות דף כ"ד ששיער שרגילים בו אינו מביא הרהור, ולכן מותר לקרוא ק"ש כנגדו, ונפסק להלכה בשו"ע סימן ע"ה, וכן כתבו אחרונים רבים), אענה בשאלה: הרי כל בר דעת מבין שבגדים נורמליים של זמננו מציתים את היצר פי מאה מלבוש של שק ואפר, ופחם על הפנים. מדוע לא נדרוש מכל הנשים שק ואפר ופחם?
ועוד קושיה, מדוע התורה מצווה "ולא תתורו"? נכער את הנשים, וחסל!
וקושיה אחרונה, מדוע חז"ל מצווים לקנות לאשה בגדי צבעונין, הרי מפורש בגמ' שזה מביא הרהורי עבירה?
וזהו בעצם הפשט במשנה מסכת אבות פרק ב, "אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד", כי כדי להחמיר ולהתחסד צריך להיות ת"ח ולדעת במה להחמיר, שלא תבוא החומרא על חשבון קולא אחרת, וכדכתב בהגהות יעב"ץ למסכת יבמות (סג:) הנדפסים בסוף המסכת, וזה לשונו: "אשה יפה אשרי בעלה, מספר ימיו כפליים. קמ"ל שלא ישא כעורה... כדי שלא יתן עיניו באשת חבירו. היינו דסמיך ליה "העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה וכו', מאן דעבד הא עבד הא".
ואם הבעל "מחמיר" על אשתו ומאידך מקל בעניינים של בין אדם לחבירו (שהיא בעצבות כי חברותיה מתייפות והיא כעורה), או שמיקל ונכשל במראות אסורות כי אין פת בסלו וכל הנשים נראות בעיניו יותר יפות מאשתו, יצא שכרו בהפסדו. קל וחומר שאנו יודעים מתוך המציאות המרה, שנשים ש'מחמירות' בפאה מקילות בשאר העניינים של צניעות כדי להשלים את החסר.
ואפי' נשים מ'כת השאלים' הולכות באופן זר ומוזר כדי למשוך תשומת לב באופן זה, כי אי אפשר לשנות את טבעה של האשה, למצוא חן בעיני הבריות, והיא עושה כל טצדקי כדי למשוך תשומת לב, וכן רואים שהן מסתובבות הרבה ברחובות (וראיתי שתי נשים עומדות באמצע הכותל, באופן שהוא שיא הפריצות, ועוצרות נשים ומשכנעות אותן וכו').
וכן העיד הגאון רבי יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א, משגיח בישיבת קול תורה, ראש כולל "ישיבת הר"ן" בירושלים וחתן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: "היה מקובל אצלנו, אני לא יכול להגיד שממש זה גם על דעתו [של הגרש"ז אויערבאך] אבל כך היה מקובל בבית, שיש עדיפות ללכת עם פאה. כי הפרקטיקה מראה שנשים שהולכות עם מטפחת - יש להן בעיה נפשית עם זה, וזה מתפרץ אצלן בדברים אחרים, והדברים האחרים הם לא צנועים כל כך".
וכן העיד נכדו של הגרש"ז אויערבאך, בספר ועלהו לא יבול: "כאשר אמי התחתנה הוא קנה לה פאה נכרית. גם לבת דודתי שהתחתנה (נכדתו) ולא רצתה לקנות פאה נכרית, אמר: תהיי נורמלית ותקני פאה כמו כולן".
וכן אמר הגאון רבי פנחס ברונפמן שליט"א, אב"ד בבית דינו של הגר"מ גרוס (תמצית מדרשתו בפסח תשע"ח): "האשה שרוצה ללכת עם פאה - זכותה ללכת עם פאה, ואין בעלה יכול לכפות אותה נגד רצונה.. ר' שמואל אויערבאך זצ"ל היה שואל את האשה אם זה מפריע לה או לא, אם היא רוצה להחליף או לא.. לעשות מזה תעמולה, לפי דעתי זה לא הגון.. כתוב בגמ' שהמלך לא יכול לדון, כי לא דנים אותו, ולכן אינו יכול לדון מישהו אחר. אתה, את החומרות תחמיר על עצמך, אל תלך ותזרוק את הפאה של אשתך בזמן שאתה לא יודע אם אולי זה פוגע בה, אם היא תתבייש לצאת לרחוב".
ומובא בספר "מגד מגדות עולם" (ח"א עמ' פ"ד): "הייתי נוכח כאשר נשאל הגרש"ז אויערבאך זצ"ל על מי שנוהג בחומרא מסויימת אשר עיקר מנהג העולם הוא להקל, אבל מאידך הוא רוצה להקל לאשתו שלא תנהג כמותו, האם יש טעם לחלק בינו לבין אשתו שהוא יחמיר כרצונו, אבל אשתו תסמוך על מנהג העולם? והשיבו הגרש"ז זצ"ל "בשלמא האברך המחמיר מסתמא למד את כל הסוגיא עם כל הראשונים, ונראה לו מהסוגיא להחמיר, שפיר יש בידו להחמיר, אבל אשתו שלא למדה את הסוגיא אין לה סיבה להחמיר נגד מנהג העולם ועיקר ההלכה".
וכן כתב מרן הגר"ש משאש בהערות להסכמת הגר"י משאש על ספרו "מזרח שמש": "דבר זה מפורש בירושלמי (פ"ח דסוטה הלכה ב'), "כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור", ובש"ס דברכות (כח:) משם ר"נ בן הקנה, בכניסתו לביהמ"ד "ולא על טהור טמא", וביו"כ אנו מתוודים על זה "את אשר טהרת טמאתי", וברוקח (סי' כ"ט) "עוון המתיר את האסור כעוון האוסר את המותר"... ובספר תשובה מאהבה (סי' קפ"א) הביא דברי השדי חמד דעונש המחמיר שלא כדין מרובה מהמיקל שלא כדין... ומפרשים בזה כל הפורץ גדר ישכנו נחש, דקאי גם על המחמיר יותר מגדר של רז"ל..."
נמצא שיש מרחק גדול בין דעת בעלי בתים לדעת גדולי הדור, שידעו מתי להחמיר ובמה להחמיר.
ובעצם גם הדוגמא שהבאת, כזיתות בליל הסדר, העיד הגרח"ק שהחזו"א חילק להם כזיתות קטנות ולא החמיר עליהם (למרות שיטתו להחמיר בכזית באופן כללי) והסטייפלר אמר שיש לחוש בזה משום אכילה גסה (שלא יוצא י"ח), וגם הוא ענה לשואלים אותו לקחת כזית מצה בגודל קטן מאוד.