"זעקת הרוח" - אמת או שקר?

שאלה

ראיתי באתר 'צניעות' מעשה נורא בענין צניעות. אני מצטט מתוך הכתוב שם: "הרוח הסב פניו אל החכמים אשר ישבו בחדר, ואמר: "עתה יושבי דמשק, אין לכם חלק לעולם הבא, חס ושלום, מכמה סיבות. והראשונה על אשר נשותיכם הולכות חצופות בלבושיהן עם תכשיטים מגונים כמו הפינגאניס אשר בראשיהן [אפשר כבר לתאר איזה כיסוי ראש היה הפינגאניס לפני כ-450 שנה), והן לבושות חולצות ושמלות צמודות… [התחילו שם ללכת בשינוי משהו ממה שהלכו כל הדורות] והן לובשות את הליזאריס והוקאביש שהן דקין ונראה במעט צבע בשר הרגליים, והן משימות מיני בשמים לגרות יצר הרע באנשים". הסיפור הוא בשם הספר "שבחי רבי חיים ויטאל". לפי זה תהיתי, האם היוצאות בפאה נכרית יש להם חלק לעולם הבא?

תשובה

לא מומלץ לגלוש באתרים אלה, מפני שהם מלאים שקרים וכזבים. גם כאשר הם מצטטים מקור כלשהו - יש לבדוק את המקור היטב, כי חזקה על שקרן שימשיך לשקר "למען זיכוי הרבים", וכל הדרכים כשרות. גם במקרה זה - הסיפור נערך וסולף, עד שהוצא מהקשרו לגמרי.

מקור הסיפור המזוייף הוא בספר "עולמות של טוהר" (חלק א' עמ' 162), בספר זה יש מעשיות רבות שזויפו או שהומצאו ע"י מאן דהו, הכל בהתאם לאג'נדה של מחבר הספר. 

הסיפור הועתק מהספר והופץ ברבבות ואלפי עלונים, תחת השם "זעקת הרוח". ואותו מחבר ספר "עולמות של טוהר" הכניס בתוך הטקסט האמיתי את הרהורי לבו (כמו שניתן לראות בעלונים אחרים העוסקים במקרים של מוות קליני, או כביכול תיקשור עם אוטיסטים, שלא היו ולא נבראו), וכאשר מטרתו היתה לעורר על חולצות צמודות, הוא לקח מעשה מלפני 450 שנה והכניס בתוכו את הטקסט המתבקש.

נא השווה את הטקסט המצוטט בשאלה, עם הטקסט המקורי שמופיע ב"שבחי רבי חיים ויטאל",שניתן לראות כאן:

"ואנשי מצרים יש להם עבדים משרתים, וכשהאנשים יוצאים מבתיהם, העבדים שוכבים עם נשותיהם… גם נשותיהם הולכות חצופות בלבושיהן, תכשיטין מגונות כמו כאלו הפינגאניס אשר בראשיהן, ודדיהן מגולות, וממלאין חיקן בגדיהן כדי שיראו דדיהן גדולות, ומוליכות אלו הליזאריס והנוקאביסן דקין להראות גופן, ומשימין תוך חיקם מיני בשמים לגרות יצר הרע באנשים".

הכותב השקרן הציג כביכול הסיבה הראשונה שאין ליושבי דמשק חלק לעולם הבא, היא נשותיהם שהולכות בשמלות וחולצות צמודות… מה שלא היה ולא נברא. הקורא את הטקסט במלואו, רואה כמה עבירות חמורות של אשת איש היו שם, וה"תכשיטים" של הפינגאניס (שאותו מאן דהו המציא שמדובר בכיסוי ראש) באו יחד עם "דדיהן מגולות", ובגדים שקופים, שנועדו להראות את הגוף. והסיבה הראשונה שנמנית שם, היא אחרת לגמרי:

"הנה אתה ויושבי דמשק אין לכם חלק לעולם הבא ח"ו, לכמה סיבות. אם שאתם מחטיאין העם במה שאתם משביעין אותו לשקר…"

הכותב בדה מלבו את "הסיבה הראשונה", בדה מלבו את ענין החולצות והשמלות הצמודות, הסתיר את כל הטקסט הארוך המדבר על חטאים חמורים של אשת איש וניאוף, הסתיר את הטקסט המדבר על גילוי דדים ופריצות אמיתית, וערך את הטקסט באופן שמשמע ממנו, שאשה היוצאת בתכשיטים, אין לה חלק לעולם הבא, בניגוד להכתוב בשו"ע, ורמ"א, וגמרות מפורשות בפרק "במה אשה יוצאה", וכאשר הרחיב בזה מרן הגר"ש משאש זצוק"ל בתשובתו.

להלן הטקסט המזוייף, מתוך אתר 'צניעות'. הקטעים שהומצאו, מודגשים:

ולהלן הקטע המקורי, מתוך ספר "שבחי רבי חיים ויטאל". הקטעים שהושמטו, מודגשים:

הטקסט המקורי מדבר על מציאות אחרת לגמרי, שלפיה ניתן להבין מדוע "אין להם חלק לעולם הבא". מדובר על נשים שהולכות עם דדיהן מגולות, בגדים שקופים, בוגדות בבעליהן עם העבדים!

אולם הטקסט שמובא באתר "צניעות" (ומובא בעוד עשרות אלפי פשקווילים), מדבר על חולצות ושמלות צמודות, שבדה מלבו, וגורם לקורא לחשוב, שיציאה האשה בתכשיטים הוא החטא החמור ביותר בעולם, שבעקבותיו נגזר על יושבי דמשק הצדיקים שלא יהיה להם חלק לעולם הבא. זהו שקר חמור ביותר, וכנראה כל הדרכים כשרות בדרך לשכנע ללבוש שאל, ולאסור פאה (קל וחומר מ"פינגאניס", שהכותב החליט שזהו סוג של כיסוי ראש).

יש לציין שאותו מחבר ספר (המכנה עצמו "ארגון משמרת החיים") שלח מכתב לגליון אליבא דהלכתא (נ"ו), שם הגיב על תשובות הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א שנדפסו בספר חן וכבוד מתוך כתב ידו, וכתב על זה "ברי לי שהוא מזוייף". והנה התגלה שמחבר זה הוא בעצמו שקרן וזייפן, ומאידך גיסא התפרסם (בחודש סיון תשפ"א) תיעוד וידאו מרבי חיים קניבסקי שהשיב מילה במילה כפי שהורה למחבר הספר "חן וכבוד", והוכח שכתב דברי אמת.