כיצד להתייחס לדרשתו החריפה של הרב עובדיה?

שאלה

ראיתי ביוטיוב דרשה חוצבת להבות של הרב עובדיה, נגד לבישת פאה. איך אפשר להתיר פאה, לאחר ששומעים דברים נחרצים כאלה מגדול הדור?

תשובה

ראשית צריך לדעת שלא כך פוסקים הלכה, אלא ע"י פתיחת ספרים, והתבוננות מעמיקה בדברי הפוסקים לאסור ולהתיר (ולא ע"י צפיה בדרשות). 

שנית, רוב פוסקי הדור חולקים על הגר"ע יוסף בענין זה, ואין אנחנו מתייחסים ל"מי גדול ממי" אלא מתייחסים לגופו של ענין, הסברות לאיסור והיתר, וכנ"ל. וכך היא דרכה של תורה.

שלישית, הגר"ע יוסף אמנם היה תקיף בדרשתו, אך יש לזכור שהוא עצמו נטה להקל בענין לבישת פאה, והתיר לאלמנה וגרושה, וגם לנשואה במקרים שלא מצאה חן בעיני בעלה, או שהיה לה לחץ מסביבתה (ראו ספר "מעיין אומר" חלק ט' - תשובות מדוייקות שנרשמו מפיו ע"י מזכירו הנאמן הרב יהודה נקי).

כמו כן יש סתירות רבות בדברי הרב עובדיה, באופן שברור לכולי עלמא שאם היה רוצה להתיר, היה מתיר, ועמד על כל הסתירות בספר חן וכבוד. והגאון רבי חנן אפללו שליט"א כתב בהסכמתו לספר "חן וכבוד": "ומיום שנתתי דעתי להתיר הפאות, הבנתי שגם הגר"ע יוסף זיע"א יכל להתיר הפאה הנכרית אם רצה בזה, ומסתמנים הדברים שלא אסר את הפאה מדינא אלא למיגדר מילתא, ועשה אותה כאיסור חמור, מה שאין כן באיסורים חמורים בהרבה תמיד תפס להקל בכוחא דהיתרא, ואף פעמים בראיות דחויות אצל רוב הפוסקים, והוא גבר על זה ופסק מה שפסק. ומי שבקי בספרי רבינו יראה שכל הטעמים שנכתבו ביביע אומר חלק ה' (אה"ע סי' ה') נדחו בתשובות אחרות שכתב בעצמו בשאר חלקי ספריו, וכפי שהוכיח המחבר בטוב טעם ודעת בספרו "חן וכבוד" וציין שמונה נקודות יסודיות שבהן ניתן להוכיח את ההיתר מדברי היביע אומר עצמו כנגד מה שהביא מהפוסקים לאסור בתשובתו הנ"ל".

רביעית, והוא העיקר: הגר"ע יוסף עצמו אמר כמה פעמים שלא פוסקים הלכה מתוך דרשותיו, היות ודרך הדרשנים לאיים ולגזם, ואין לפסוק הלכה אלא מתוך ספריו הבהירים.

ואכן, דברי הרב עובדיה בדרשה זו צריכים עיון גדול, ונציין כמה נקודות מתוך דרשתו:

א. בדרשתו הזכיר הרב שיש חרם של "ההפלאה" על ההולכות בפאה

"שכח" הרב שבתוך החרם הזה היה כלול גילוי מקצת שערות, ואם כן גם ההולכות במטפחת ומגלות שתי אצבעות לפי ההיתר שלו עצמו, כלולות בחרם... 

כמו כן, "שכח" שהיה חרם נוסף בסלוניקי בדיוק על הנושא הזה, גילוי מקצת שערות: "בשנת תר"כ בעיר גדולה סלוניקי ראו רבני העיר ובראשם הרב הגדול מהר"א קובה שהתחילו ללבוש איזה לבוש, וע"י זה באו לגלות חלק מהשערות, וגזרו בחרם גמור בגזירת נח"ש, ובאו על החתום כל החכמים ורבנים וטובי העיר שלא לשנות כלל לא בענין המלבושים ולא בגילוי שיער ואפי' קצת חוץ לצמתן, ואשר יעשה בזדון ולבבו פונה היום באמרו כי אין איסור בזה הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל ומין ואפיקורס הוא, לא יאבה ה' סלוח לו" (דת והלכה, שדי חמד, משא חיים).

ב. אמר בדרשתו שרוב הפאות הנכריות הם משיער מתים 

דבר זה אינו נכון עובדתית, וגם בספרו הוא כתב שמטעם זה אין לאסור: "עדיין יד הדוחה נטויה לומר דבנ"ד אין זה ספק שקול לצרפו לס"ס, כיון שהרמב"ם (ס"פ יד מה' אבל) פסק דשער המת מותר בהנאה, וכ"כ הסמ"ג, וכן הסכים הנקודות הכסף ביו"ד (סי' שמט), ושלא כד' הרשב"א ושאר פו' ומרן שאוסרים, א"כ יש לנו ספק ספקא להקל, שמא מת גוי מותר בהנאה, ושמא עכ"פ שער המת מותר בהנאה, וממילא לא חשיב ספק שקול" (שו"ת יביע אומר חלק ה - אבן העזר סימן ה) והנה לנו סתירה מפורשת בין הדרשה לבין מה שכתב בספרו.

ג. אמר בדרשתו "תצא בלי כתובה... רבי יצחק אבולעפיא - אותו דבר"

לא רק בדרשתו; גם בספרו "יביע אומר" (ה, ה) כתב הרב ששו"ת פני יצחק התיר רק בחצר. אולם דבר זה אינו נכון, כי ה"פני יצחק" התיר במפורש בספרו (חלק ו סימן ו) ברשות הרבים: "כיון דאיכא סברא זו דהרב שלטי הגיבורים, ודאי יש ללמד זכות גם כן בנדון דידן להני נשי דנהגו לצאת בפאה נכרית, אפי' שיוצאים בה גם לרשות הרבים". ובשאלה כתב: "איך ינהגו פה עירנו יע"א [דמשק שבסוריה] כל הני נשי דידן ללבוש פאה נכרית הנקראת "פרוקא" לכסות שיער ראשן בפאה נכרית, ולצאת בהם לחצר שלהם ומחצר לחצר אחרת דרך רשות הרבים בלי כיסוי מטפחת על ראשיהן כלל"... 

ד. אמר "כל פוסקי הספרדים אוסרים פאה אחד"  

גם אם נתייחס רק לדורו של הרב עובדיה, הרי שרוב פוסקי הספרדים חלקו עליו: הגאונים רבי יוסף קאפח, רבי שלום משאש, רבי בן ציון אבא שאול, רבי רפאל ברוך טולדנו, רבי עובדיה הדאיה, רבי יצחק אבוחצירא (בבא חאקי - אחיו של בבא סאלי), ועוד רשימה ארוכה. 

לפני כחמש מאות שנה, הראשון שהתיר פאה היה הגאון בעל שלטי הגיבורים, רבי יהושע בועז, שהיה רבה של קהילת מגורשי ספרד שהגיעו לאיטליה. גם הוא ספרדי טהור בעצמו, שהגיע מספרד בגירוש ספרד (כפי שחותם בהקדמתו לפירושו למסכת ברכות, "מגירוש קטלוניא").

אחריו הגיעו כשלושים פוסקים ספרדים שהתירו! הבאנו את הרשימה המלאה כאן באחד המאמרים.

ה. אמר: "נכון שיש אשכנזים ששותקים, אבל לא כולם שותקים, יש שכתבו שאסור"

המציאות היא הפוכה לגמרי: רוב ככל פוסקי האשכנזים התירו (כמאה פוסקים), חלק גדול מהם בדורנו אנו. הבאנו כאן את רשימת המתירים המלאה, עם דבריהם בקצרה.

ו. אמר שהגר"ש וואזנר בספרו שבט הלוי כותב שפאה אסורה 

הרב וואזנר כתב בספרו שאין לו כח לאסור זאת, נגד גדולי עולם שהתירו ומנהג מדינות שלמות. אצטט מדברי הרב וואזנר בספרו שו"ת שבט הלוי (חלק ה' סי' קצ"ט אות ד'): "ובעצם המנהג של היום שהנשים שלנו יוצאות בפאה נכרית חלילה לי לתקוע עצמי בזה... היות כי מדברי הרמ"א סי' ע"ה ובד"מ סי' ש"ג ומג"א מוכח דהרבה היו מקילין בזה, וכן נהגו מדינות שלמות, אפי' לצאת לרשות הרבים כאשר העיד לנו הפמ"ג סי' ע"ה, וכבר מדורות רצו לשנות זה, ולא עלה בידם רק בחלקו אבל עדין מדינות שלמות החזיקו בזה, ע"כ אין לנו כח הכרעה בזה". כמובן שאשתו ובנותיו הלכו והולכות עד היום עם פאות. גם בפולמוס הפאות מהודו, הרב וואזנר הוא המתיר העיקרי, ודבריו פורסמו ע"י בנו הגרב"צ.

ז. אמר שהספר "שבט הלוי" מיוחד לת"ח, אבל כאלה שהנשים שלהן עם פאה לא יודעים ולא לומדים בו... 

במחילה מכבודו, הרי זו הוצאת לעז על ציבור ענק של מאות אלפי ת"ח שהנשים שלהן עם פאה, והולכים לאורם של מאות פוסקים הסוברים להתיר, ובכללם הרב וואזנר עצמו... וכמובן זלזול בפוסקים המתירים. ומסתבר שהגר"ע יוסף אמר זאת כדי לאיים ולגזם על השומעים, שישמעו לדבריו.

ח. הזכיר את הזוהר הקדוש ואת קמחית 

כידוע, הזוהר הקדוש סותר במפורש את ההיתר המפורסם של הגר"ע יוסף, לגלות מן הראש כ"שתי אצבעות", ותמוה שהוא מביא אותו כראיה לאסור פאה.

ונצטט את דברי מוהרא"ש זצ"ל ב"שיחות מוהרא"ש" (חלק ט עמ' רמ"ח):

מוהרא"ש נ"י אמר, שהזוהר הקדוש מקפיד מאוד מאוד על אשה שנראות שערותיה בחוץ, ועל כן תמיד שבאים לשאול אותו בענין פאה נכרית, הוא מזכיר את הזוהר הזה (פרשת נשא קכה:) "תונבא ליתי על ההוא בר נש דשבק לאנתתיה דתתחזי משערא דרישה לבר, ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא, ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר אתתקנא ביה, גרים מסכנותא לביתא, וגרים לבנאה דלא יתחשבון בדרא, וגרים מלה אחרא דשריא בביתא, מאן גרים דא, ההוא שערא דאתחזא מרישה לבר, ומה בביתא האי, כל שכן בשוקא" [תרגום: "טירוף הדעת יבוא על האיש שמניח לאשתו שיראה משיער ראשה החוצה. וזהו אחד מענייני הצניעות שבבית. ואשה המוציאה משערות ראשה החוצה להתייפות בהן, גורמת עניות לבית, וגורמת לבניה שלא יהיו חשובים בדור, וגורמת שרוח הטומאה תשרה בבית. מי גרם לזה? השערות שנראו מראשה החוצה. ואם בבית כך, כל שכן בשוק". ובמקום אחר בזוהר איתא עוד, "אמר ר' יהודה, שיער הראש של האשה שמתגלה, גורם לשיער אחר להתגלות ולפגום אותה, בשל כך צריכה האשה שאפילו קורות ביתה לא יראו שערה אחת מראשה, כל שכן בחוץ"]. עיין שם, שהיא קללה שהזוהר הקדוש מקלל את האשה שנראה שערה בחוץ. ועל כן יש הרבה מהנשים האשכנזיות הנוהגות לגלח את ראשן לגמרי, ועל ידי זה אינן באות לידי קללה זו.

אבל אלו הנשים שהולכות בשערותיהן, לא די שיש להן מטפחת, כי רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות.

ואף שיש מהנשים הספרדיות הנוהגות שלא ללבוש פאה נכרית משום פריצותא, עם זאת מי שרוצה להסתכל בעין אמת ולהבין את האמת, ההכרח לו להודות, אשר אי אפשר בשום פנים ואופן לכסות את השערות במטפחת בלבד, כי היא נוטה הצידה, ואז נראות השערות בחוץ, ויש על זה קללה מהזוהר הקדוש, עד כדי כך שאומר הזוהר, שכל העניות והדחקות שאדם סובל, היא רק מחמת שהאשה הולכת בגילוי שערותיה בביתה, ומכל שכן בחוץ, ועל כן בזה שהאשה חובשת פאה נכרית (וכמובן פאה צנועה כתקנות הרבנים) הרי זה כמי שמתלבשת באיזה כובע, כי סוף כל סוף אין זה השיער שלה, כי אם כמו כובע על השיער, אשר זה טוב יותר, ובזה היא מכסה את כל שערותיה שאין רואים אותן בחוץ.

ואף שיש הרבה שחולקים על דבר זה, ואומרים שיש בזה משום פריצותא, עם כל זאת מי רוצה להיכנס בזוהר חמור כזה, שמחמיר כל כך ומקלל את האשה שמתגלות שערותיה? ועל כן אם תלך האשה בפאה נכרית (צנועה בתכלית הצניעות), כך לכל הפחות שערותיה תהיינה מכוסות לגמרי ולא יראו אותן. ואף שיש חולקים על דבר זה, עם כל זאת אם יש זוהר כזה, מה שייך לחלוק, הרי עדיף ללכת בפאה נכרית ושערות הראש תהיינה מכוסות לגמרי".

ט. הזכיר שוב כמה גאוני עולם "שעשו חרם" ואמרו שזה אסור, והזכיר את הגר"א 

היחיד שעשה חרם על חבישת פאה הוא בעל "ההפלאה", וחרם זה היה שייך בזמנו ובמקומו, כאשר היו פורצות גדר בודדות שהלכו עם פאה. אבל בוודאי שלא שייך "חרם" ובוודאי שהוא עצמו לא היה מחרים כאשר רוב נשות הציבור החרדי הולכות עם פאה. 

כמו כן, הגאון מוילנא מעולם לא אסר לבישת פאה, ואדרבה, כמה וכמה אחרונים מביאים אותו כמתיר פאה, מפני שהביא מקור לדברי הרמ"א (שהתיר פאה) מדברי הגמ' של "חוטי שיער" כאשר הביא המג"א במקום, ולא העיר על דבריהם. 

וראה מש"כ החזון איש במכתב שהובא בספר "צדקת הצדיק" (דף קל"ז), וזה לשונו: "הגר"א ז"ל בביאור הגר"א אינו מסתפק בביאור מקורו של השו"ע, אלא נכנס תמיד לקבוע מסמרות בהכרעת ההלכה ומגלה דעתו ז"ל במקום שנוטה מדברי השו"ע... ואם נמצאים מקומות מספר שהניח מלחלוק, יש באלו מקומות טעם, או משום שאין הדבר מוכרע כל כך, או שאין הנדון אלא בהידור מצוה ולא בעיקר הלכה [ושני טעמים אלה לא שייכים כלל בפאה]. סוף דבר, לפי מנהגו של הגר"א, לא יתכן שיכוון לחלוק על השו"ע ויכחד תחת לשונו, ויכתוב בלשון כמראה מקור הלכה ויכוון לחלוק, אלא היה מפרש כוונתו ז"ל בגלוי".

י. הזכיר גם את החת"ס 

החת"ס בביאורו לשו"ע לא אסר לבישת פאה אלא ציין לאוסרים, ובצוואתו אסר דוקא לבנותיו (וכמובן שלא שייך לאסור על בנותיו דבר שהוא אסור ממילא). וראה בשו"ת אמרי סופר (ערלוי) שכתב בשם ספר "באר מרים" (עמ' ל"ו, להאדמו"ר מערלוי זצ"ל, נכד החת"ס), בנוגע דעתו של קדושת זקני מרן החת"ס זצ"ל בענין לבישת פאה נכרית ברה"ר, היות שבהגהותיו לשו"ע כתב ק"ז מרן זצ"ל "אבל פאה נכרית לא עדיף מקלתה דאסור", ואילו בצוואתו לא אסר אלא לבנותיו וכלותיו, יש מקום לומר שבשו"ע כתבו דרך משא ומתן של הלכה להראות שאין דברי הב"ש דחויים, אבל אין כוונתו לפסוק לאסור. כי באמת לא מצאנו בשום מקום שהחת"ס אסר לבישת פאה נכרית, וגם בדרשותיו שדרש ברבים לא אסרם במפורש, והא דלא אסר החת"ס בהחלט לבישת פאה נכרית, י"ל דהתחשב בדעת הגדולים המתירים, וביניהם המג"א, ויתכן דגם הגאון רבינו משולם איגרא זצ"ל שכיהן בפרשבורג לפני החת"ס, לא אסרה. ומסיים שהמנהג אצל תלמידי ישיבתנו

יא. אמר שהמתירים נסמכים רק על רבנים ש"שותקים"

ידוע ומפורסם לכולי עלמא שיש פוסקים רבים שכתבו תשובות ארוכות בהיתר הפאה, והגר"ע יוסף הזכיר כמה מהם בספריו - ביביע אומר (ה, ה) הביא את האגרות משה וישכיל עבדי, בהליכות עולם הזכיר את ה"שמש ומגן" שכתב תשובות ארוכות מאוד בנושא, וניתח את הסוגיא מכל צדדיה. ממילא מופרך לומר שהמתירים נשענים על רבנים ששותקים...

וכאמור לעיל, הבאנו כאן רשימה של מאה ושלושים רבנים שכתבו להתיר.

יב. אמר "כל הפוסקים כולם, אחד אחרי השני, כתבו שזה אסור"

דבר זה מופרך ביותר, וסותר מפורשות את מה שכתב הגר"ע יוסף בספרו. וזאת הראיה הגדולה ביותר, שאסור להתייחס למה שאומר רב פלוני בדרשתו, שבדרך כלל מדובר באיום וגיזום, ויש לפתוח ספרים, ואף את ספריו של הרב הדורש בעצמו, כדי להבין מהי דעתו.

ובכן, בספרו "יביע אומר" (ד, ג) הוא עצמו הביא כמה וכמה פוסקים המתירים פאה. שלטי גיבורים, רמ"א (למרות שציין לבודדים שניסו לדחוק בדבריו), מגן אברהם, פרי מגדים, משנה ברורה, ישכיל עבדי,  אגרות משה, ושמש ומגן. למעלה משבעה פוסקים... ועל פי זה הסיק, שאפשר להתיר לגרושה ואלמנה, היות ויש מתירים אף לנשואה.

יג. דיבר על בחורי ישיבות שדורשים פאה. אמר שטחו עיניהם מראות. רשעים, וכו' 

גם דברים אלה הם תמוהים ביותר, והם בבחינת איום וגיזום וכו'. שהרי בוודאי אם בחור ישיבה הולך לפי עשרות הפוסקים המתירים, ורוצה שאשתו תמצא חן בעיניו ולא יתן עיניו באחרות, כאשר רוב הנשים חובשות פאה, הרי אינו "רשע" מחמת שהולך כמתירים, ובפרט אם הולך כעשרות הפוסקים שהעדיפו פאה על מטפחת, ומי יאמר לו מה תעשה, והכיצד אפשר לקרוא לו "רשע".

ומכאן המסקנה הברורה שלא צריך לקחת את הדרשה כפשוטה, ובפרט לאחר שראינו סתירות ברורות בין הדרשה לבין מה שכתב הרב בספריו.