האם בבא סאלי אמר שהלובשת פאה תישרף בגיהנום?
שאלה:
מאוד מפחיד אותי הסיפור עם בבא סאלי, שכידוע היתה לו רוח הקודש והיה צדיק גדול ובעל מופתים, והוא אמר שהלובשת פאה תישרף בגיהנום עם הפאה שלה, האם זה נכון?
תשובה:
הסיפור הזה לא היה ולא נברא, והוא מופרך מתוכו. מדובר בסיפור שהמציאה בתו של בבא סאלי, פנינה יהודיוף, שהיא כיום (תשפ"ג) כמעט בת 80. היא סיפרה את הסיפור לבעלה, הרב דוד יהודיוף זצ"ל, והוא הדפיס אותו לתומו בספר "סידנא בבא סאלי" שיצא לאור בשנת תשמ"ה. זהו נוסח הסיפור:
"מעשה היה שאחת מנכדותיו החלה ללבוש פאה נכרית. רבינו אסף את כל בנות המשפחה והטיף להן מוסר, באמרו: האם אתן חושבות לרמות גם את הקב"ה, בלבשכן פאה נכרית, וכאילו בזה אתן יוצאות ידי חובת כיסוי הראש? אם כן דעו לכן, כל אשה הלובשת פאה נכרית ואפילו רק חצי פאה, מכינה לעצמה חומר הסקה שבו ישרפו אותה בגיהנום. וכאשר נכנסו נשים מבנות המשפחה הרגילות ללבוש פאה נכרית, היו מכסות ראשן במטפחת, ונכנסות עם הרבנית לקבל את ברכתו, היה רבינו אומר ברמז: כן, רק אצלי..."
הסיפור הזה למרבה הצער התפרסם מאוד בתפוצות ישראל, והוא היה אחד הסיפורים החביבים על הגר"ע יוסף, שסיפר זאת פעמים רבות. אולי זה מפני שתחילתו הוא שקר וסופו אמת, כדברי חז"ל ששקר שיש בו קצת אמת סופו להתקיים (הגמ' בסוטה דף ל"ה ורש"י בפרשת שלח), וסוף הסיפור הוא אמיתי, כי הבבא סאלי רמז לבנותיו שהוא יודע שהן לובשות פאה, ובכל זאת מעלים עין (כמתואר גם במכתביהם של בני המשפחה, להלן).
כבר מקריאה ראשונית של הסיפור, אפשר לשים לב לכמה סתירות פנימיות בסיפור:
א. היתכן שכאשר נכנסו אליו כמה נשים מבנות המשפחה (וכמובא להלן, מדובר בבנותיו ממש), שאותן נשים רגילות לחבוש פאה, הוא בקושי רמז להן שהוא יודע על כך, אבל כאשר אחת הנכדות החלה ללבוש פאה הוא כינס את כל בנות המשפחה ודיבר בחריפות?
ב. כיצד המשיכו בנות המשפחה לכסות ראשן בפאה במשך תקופה ארוכה (בתו שהתחתנה עם הרב אדרעי, חבשה פאה עד יום פטירתה) לאחר דברים כל כך חריפים שיצאו מפיו של בבא סאלי, ובפרט שהוא מפורסם כבעל מופתים, וכל מה שהוציא מפיו התקיים?
ג. כיצד עד עצם היום הזה לא ידוע מי היא אותה נכדה, ואפילו לא מצאו אחת שתסכים לשקר עבור "זיכוי הרבים" ולומר שהיא בעלת המעשה?
ד. כיצד עד היום לא ידוע מי נכח ב"כינוס של כל בנות המשפחה", וכולן, כולל הרבנית סימי שתחיה, אשת הבבא סאלי, מכחישות שהיה סיפור כזה? (כדלהלן).
ה. אם אכן הבבא סאלי שתק לבנותיו שחבשו פאה בארץ ובחו"ל (כדלהלן) וכפי עדות בעל דין שהעיר ברמז "כן, רק אצלי" ולא אמר שתישרף בגיהנום, א"כ מדוע לפרסם לכל בנות ישראל שהחובשת פאה תישרף בגיהנום?
בשנת תש"ע הלך הרב ליאור עזרן שליט"א לברר את הסיפור עם בני המשפחה, ושמע מהם לתדהמתו שהסיפור לא היה ולא נברא ומעולם לא שמעו על כך. ובמילים פשוטות - הסיפור הוא שקר מוחלט. בסיפור מסופר שבבא סאלי "כינס את כל בנות המשפחה", אבל בנות המשפחה (בנותיו של בבא סאלי ואשתו...) לא מכירות סיפור כזה מעולם. הרב עזרן ביקש מהם להעלות זאת על הכתב, וכן עשו.
הגאון הרב ישר אדרעי שליט"א, ראש מוסדות "בית ישראל" בנתיבות, כתב:
"לכבוד הרה"ג הרב ליאור עזרן שליט"א,השלום והברכה.
אחרי דרישת שלומו הטוב, ע"פ בקשת כבודו הריני בזה להעלות על הכתב מה שידוע לי אודות התייחסותו של כבוד קדושת מורי וחמי הצדיק רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל, בענין לבישת פאה נכרית לנשים נשואות, וכדלהלן.
מעולם לא שמעתי אותו שדיבר נגד לבישת פאה נכרית.
וכמו כן בתו, אשתי שתחי', וכן חמותי הרבנית אשת הצדיק, אמרו שלא שמעו אותו מעולם מדבר נגד לבישת פאה נכרית.
ואדרבה, עובדה היא ששתיים מבנותיו לבשו פאה נכרית בצעירותן, וכן אשתי, בתו שתחי', לבשה פאה נכרית בחייו במשך קרוב לעשר שנים, והגם שידע מזה, לא אמר לה מעולם דבר כנגד זה.
וידועה חיבתו הגדולה והמיוחדת לאדמו"ר מליובאוויטש זיע"א, שהסביר את העדיפות שיש לפאה על מטפחת, לנשים הצעירות בימינו, שמצוי שאין מכסות את כל הראש במטפחת.
ומובן מאליו שישנן פאות שאינן צנועות, וכמו שיש מטפחות שאינן צנועות, ולא זה הנדון דידן.
החותם בברכה שתזכה להגדיל תורה ולהרבות שלום בעולם...ישר אדרעי".
וחתנו השני, הגאון הרב יהודה הראל זצ"ל, ר"מ ישיבת קול יעקב ומח"ס "פאר ישראל" (על בבא סאלי), כתב:
לכבוד הרב ליאור עזרן שליט"א,
במענה לפנייתך ולפניית רבים, הריני לגלות את הידוע לי באשר לדעתו של מו"ר חמי הקדוש והטהור הצדיק אדמו"ר רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל בענין פאה נכרית.
ברצוני להדגיש בראש ובראשונה, שאני כותב את מה שהבנתי מהנהגתו בענין זה בחמש עשרה שנותיו האחרונות, ואינני בא לפסוק הלכה.
ולפי שמפרסמים שכאילו כינס את בנות המשפחה, ועורר על האיסור החמור בלבישת פאה, ועוד יותר, שכאילו אמר בכינוס זה שהלובשת פאה מכינה חומר בעירה לשריפתה בגיהנם, רצוני להבהיר שבכל שנות היכרותי עמו לא היה כינוס כזה, ואשתי שתחי' לא זוכרת אסיפה כזו גם שנים רבות לפני כן.
יתרה מכך, בנותיו היותר צעירות לבשו פאה כשירה (בארץ ובחו"ל), והוא ידע שהן לובשות פאה,
ומעולם לא העיר להן בחריפות על כך. ולפיכך הבנתי שדעתו האישית היתה שכיסוי ראש עדיף מפאה נכרית, וכמו שרבים גדולים אחרים סברו כן, ושכך היה מנהג בנות עירו ומשפחתו, ועד היום זקנות המשפחה מכסות את ראשן בשני כיסויים, כך שלא נראית אף שערה משערות ראשן, כפי דעת הזוהר הקדוש, וברור שזו היתה אצלו עדיפות ראשונה.
אך הוא הבין שיש שינויים, וירידת הדורות, ושאי אפשר לדרוש מבנות ימינו את החומרות הנ"ל, ועל כן העלים עין בהנהגה בענין הפאה, וכך ישנן כיום מבנותיו, כלותיו ונכדותיו, שהולכות עם פאות צנועות, וכמנהגן של רוב בנות דורינו הצנועות. והאמת והשלום אהבו.
החותם לכבוד התורה,אריה יהודה הראל - חתן האדמו"ר".
יש לציין שהרב עזרן מספר שהרב הראל זצ"ל מאוד חשש מתגובות בני המשפחה (כי לא נעים לכתוב בריש גלי שאחות אשתו משקרת), והסתיר את הדבר מאשתו, וירד בהחבא מדירתו אל הכביש כדי למסור את המכתב הנ"ל לרב עזרן. ואת המכתב כתב לאחר הפצרות רבות כדי שתתגלה האמת ויוזם השקר הגדול.
כשנודע הדבר לאשתו, הרבנית אליס, היא התקשרה לרב עזרן וביקשה שלא יפרסם את מכתבו של בעלה, היות ולא נעים מבני המשפחה וכו'. בתחילה ניסתה לאיים שהבבא סאלי יקפיד על כך, אבל הרב עזרן אמר לה שאדרבה הוא ישמח בזה שמגלים לכולם שהמפורסם בשמו הוא שקר מוחלט...
הרב עזרן שאל אותה, האם הסיפור היה או לא היה? האם בעלך דובר אמת במכתבו? והשיבה בעל כרחה, אכן אינני זוכרת כינוס כזה, ובעלי כתב את האמת. ואכן חבשתי פאה בשנים הראשונות, ומעולם אבי [הבבא סאלי] לא העיר לי על כך. אבל אולי באמת יש נכדה כזאת ששמעה מהבבא סאלי את מה שאמר...
הרב עזרן שאל אותה, האם את מכירה את הנכדה? וענתה שאינה מכירה. ואמר לה, היתכן שעד היום לא יודעים מי היא? ונאלמה דום. אבל אמרה שנשים רבות התחזקו מהסיפור הזה... ושאל אותה הרב עזרן, מדוע 'לחזק' באמצעות שקרים??
לאחר מכן כתב הגאון הרב משה אלחרר שליט"א, רב הישוב שלומי:
"וכמה רבה זכותו של הרב... שהסיר את הלעז שהוציאו על הצדיק רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל, שמשתמשים בו לבזות אלפים ורבבות הנוהגות כך, ופנה לחתנו הרה"ג הרב ישר אדרעי שליט"א, שהעיד עדות נאמנה:
"מעולם לא שמעתי אותו שדיבר נגד לבישת פאה נכרית".
וכן העיד על אשת צדיק ובתו שהעידו שמעולם לא שמעו אותו מדבר נגד לבישת פאה נכרית, וכן העיד ששתיים מבנותיו לבשו פאה נכרית במשך למעלה מעשר שנים, ומעולם לא דיבר נגד זה. ופעמים רבות הוכחתי שדברים רבים אומרים בשמו של הצדיק הרב ישראל אבוחצירא זצ"ל, ולא יעלה על הדעת שאמרם.
ובמיוחד שהרב אבוחצירא זצ"ל התייחס ביראת כבוד ובחרדת קודש אל מול המנורה הטהורה, הנר המערבי, הפוסק של יהדות מרוקו, מרן הגאון הצדיק הקדוש הרב שר שלום משאש זצ"ל, שלא רק שהתיר את הפאה הנכרית, אלא אף כתב:
"מצוה רבה לפרסם ההיתר" (שמש ומגן חלק ב', אה"ע סי' ט"ו).
ועמי בכתובים מעשה שיפורסם בעז"ה בעתו ובזמנו, כשהתגלעה מחלוקת בין הבבא סאלי, הגה"צ הרב ישראל אבוחצירא זצ"ל, לבין הגה"צ הרב מכלוף אבוחצירא זצ"ל, שניהם הגיעו למרן הגאון הרב שלום משאש זצ"ל לדין תורה שיכריע במחלוקת, וזאת עוד בצעירותו במרוקו".
עוד יש לציין, שאחיו הקדוש של בבא סאלי, הלא הוא הגאון רבי יצחק אבוחצירא זצ"ל (אחיו של רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל), המכונה "בבא חאקי", רבה של רמלה ולוד, וממנהיגי יהדות מרוקו, במכתב כת"י מיום כ' בתמוז תשכ"ו, הובא בספר "סידנא בבא חאקי" המספר על תולדות חייו (עמ' שפ"א), לשאלת השואל האם מותר לאשה לצאת בפאה נכרית, כתב: "בקשר לצניעות בנשים... דין פאה נכרית - יש מקילים", כלומר שאפשר לסמוך עליהם.
ובנו, הגאון רבי יחיאל אבוחצירא שליט"א, רבה של רמלה, כתב:
"מנהג אמותינו הקדושות בחו"ל היה לכסות את הראש במטפחת, והזקנות והמבוגרות הוסיפו עליה רדיד כאשר כל שערות הראש מכוסות כדבעי, לבל תיראה שערה אחת חוצה, רק הדור הצעיר קשה להם לכסות הראש באופן זה, ונהגו להקל בפאה נכרית. וטוב עשה האברך היקר הנ"ל שמצא מקורות וסמך למנהגם מדברי גדולי הפוסקים שמפיהם אנחנו חיים, וכמו שכתב גם אאמו"ר זצוק"ל בתשובה שהובאה בספר זה...
מה שמפיצים בשם מור דודי סידנא בבא סאלי זיע"א, שכביכול יצא בדברים קשים נגד המתירים פאה, יכולנו להעיד בוודאות שמעולם לא אמר דברים אלו ח"ו, ואין זה דרכו כלל וכלל, ויש מבנות משפחתו שנהגו להקל בזה, וכפי שמעידים גם חתניו לוקחי בנותיו שיחיו... על כן בואו ונחזיק טובה לרב המחבר שליט"א שעמל וטרח למצוא מקורות למנהג ישראל קדושים, והריני לברכו שיזכה להפיץ מעיינותיו חוצה, ולהגדיל תורה ולהאדירה, מתוך בריאות גופא ונהורא מעליא, אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד, וזכות אבוה"ק תעמוד לו בכל אשר יפנה אכי"ר".
וכן היה מעשה עם הגאון רבי מאיר אביחצירא זצ"ל, בנו של בבא סאלי, ומובא בספר "גאוני משפחת אביחצירא" (עמ' קי"ב, בשם הרב אברהם אבוחצירא):
"בין הגה"ק הבבא מאיר לר' מכלוף, התנהל קשר חזק... לימים, כאשר בתו של ר' מכלוף באה בקשרי שידוכין, חתנה המיועד התעקש שהאשה תכסה את ראשה במטפחת לחוד. הכלה פנתה לגיסה שהיה מיודד באופן מיוחד עם הגה"ק הבבא מאיר, רבי שמואל מאיר מבני ברק, ובקשה לסור למעונו של הרב לדעת איך לנהוג. הגה"ק הבבא מאיר ברוב חכמתו ופקחותו לדעת טיבו של כל אחד ואחד, פנה לחתן ואמר: "הלואי וכולם ילבשו פאות נכריות".
לאחר שהרב עזרן פירסם בספרו את כל הנ"ל, פרסמו בני משפחת יהודיוף בשנת תשע"ה מהדורה חדשה של הספר "סידנא בבא סאלי" (בשם "ישראל סבא"). עיקר הסיפור, וכל פרטיו הניתנים להזמה, הושמטו לחלוטין... וזה מה שנותר ממנו:
"יתרה מזאת החמיר רבינו מאוד בנשים ההולכות עם פאה נכרית. רבינו ראה בזה איסור מוחלט, ואף צביעות ורמאות. הוא אסר על הנשים לצאת אפילו בפאה חלקית, ואמר: כל אשה הלובשת פאה נכרית ואפילו רק חצי פאה, מכינה לעצמה חומר הסקה שבו ישרפו אותה בגיהנם".
הדבר היה בבחינת "עדות בעל דין כמאה עדים דמי", כי הנה אפילו בני המשפחה השמיטו את הסיפור, ורבים דיברו על כך. ואז, בשנת תשע"ט, חזרה פנינה יהודיוף ופרסמה את סיפורה שוב, בראיון לרב אביאל חיים חורי, במוסף 'תור הזהב' המצורף לאחד העיתונים.
כרגיל, אמינות הסיפור מתבררת כאשר אנו רואים 'שינוי גירסה', וכך גם במקרה הזה. זוהי הגרסה החדשה:
"עברו מאז הסיפור הזה בערך חמישים שנה, ובמשך הזמן הרושם דהה... אני הייתי נוכחת באותו מעמד... ושמעתי את הכל... אחת מקרובותיי, אשה צדיקה ויראת אלוקים, החלה לחבוש פאה... אבא הקדוש הקפיד בדבר, אסף את בנות המשפחה שהיו אז בבית - זה היה בביתינו בשכונת בקעה בירושלים - ודיבר בחום על הצניעות. בין הדברים הוא אמר לנו אז בערבית, "כל אשה שחובשת פאה על הראש שלה, תדע שהיא מכינה לעצמה חומר בעירה ל... הדברים מאוד השפיעו עלינו, והנשים עברו לחבוש מטפחת צנועה".
"אמא שלי, הרבנית מרים עליה השלום, הביאה לפניו נשים שהיו צריכות ברכה. אותן נשים היו רגילות ללכת עם פאה, ומשום כבודו נכנסו עם מטפחת. כשהן הלכו הוא אמר בערבית, לא די שמשקרות לנו, הן עוד חושבות שאנחנו מאמינים שהן בלי פאה... חשוב לי לציין שעוד לפני שהכיר את אבא הקדוש, התנגד בעלי הרב לחבישת פאה... אני זוכרת את התקופה שהיינו מאורסים, ואז לא היה מצוי לחבוש פאה. בודדות חבשו, ולכן אני בכלל לא חשבתי לחבוש פאה, בעלי הביא לי חוברת שכתב מרן הרב עובדיה על חומרת הפאה, ואני כמובן הסכמתי".
בקריאת הגרסה השניה של הסיפור מתעוררות שאלות נוספות:
א. פנינה יהודיוף אומרת "היה זה בביתינו בשכונת בקעה". בויקיפדיה ניתן לקרוא על שהות הבבא סאלי בבקעה: "בשנת ה'תשי"א (1951) עלה עם אשתו מרים וילדיהם לישראל. הם גרו בשכונת בקעה בירושלים". לאחר שלוש שנים הוא חזר למרוקו. אם כן, כיצד היא טוענת שהסיפור אירע לפני חמישים שנה, דהיינו בשנת תשכ"ט?
ב. ממה נפשך: אם אכן הסיפור אירע בשנת תשי"א, פנינה יהודיוף היתה אז בת 7. משמעות הדבר שכל הסיפור נשען על "עדותה" של ילדה בת 7 (או לכל היותר בת 10, בסוף שהותו של הבבא סאלי בבקעה), והסיפור אינו אלא דמיון בעלמא.
ואם אכן הסיפור אירע בשנת תשכ"ט, הרי אז היה הבבא סאלי נשוי לרבנית סימי, וכיצד הרבנית סימי שתחי' מעידה שמעולם לא שמעה על כינוס זה?
כמו כן, אשתו של הגרא"י הראל (אליס) קטנה מפנינה יהודיוף ב-4 שנים בלבד, ונולדה בשנת תש"ח. בשנת תשכ"ט היא היתה כלה צעירה (בנה הראשון נולד בשנת תש"ל), וכמובן חבשה פאה בתקופה ההיא. כיצד היא לא נכחה ב"כינוס" ההוא, ולא שמעה עליו, עד שהיתה מסוגלת לחבוש פאה למרות הדברים החמורים שכביכול אמר בבא סאלי?
ג. כיצד בגרסה הראשונה מדובר ב"נכדה" של בבא סאלי, דבר שהינו קל לאיתור ובירור, ובגרסה השניה זה הפך ל"קרובת משפחה" שרק הרבנית יודעת מי היא, ודבר קיומה נשמר בסוד עד עצם היום הזה?
ד. פנינה יהודיוף מספרת: "בודדות חבשו, ולכן אני בכלל לא חשבתי לחבוש פאה". ואם הרוב היו חובשות? כיצד פנינה יהודיוף בכלל העלתה בדעתה לחבוש פאה, לאחריו דבריו החריפים של אביה, עד שבעלה היה צריך לחזק אותה עם חוברת שכתב הרב עובדיה? (אגב, לא ידוע על חוברת כזאת).
ה. בגרסה הראשונית של הסיפור נכתב "רבינו אסף את כל בנות המשפחה והטיף להן מוסר", אבל בגרסה החדשה זה "אסף את בנות המשפחה שהיו אז בבית", והשינוי בגרסה נעשה מסיבות מובנות. עכ"פ, מי הן בנות המשפחה שהיו בבית ושמעו את דבריו? מדוע עד היום אף אחת לא העידה על כך?
ו. מדוע פנינה יהודיוף מסתירה את העובדה שאחת מבנותיו של בבא סאלי התחתנה עם חסיד חב"ד, וחבשה פאה תמיד, ועוד שתי בנות שלו חבשו פאות בחייו, ומעולם לא אמר להן מאומה ולא הוכיח אותן?
מסיפור זה אנו למדים לא להאמין באופן אוטומטי לכל הסיפורים המתפרסמים בשמם של רבנים, בפרט בענין הפאה, שקיים אצל האנשים אינטרס גדול לשקר ולסלף, בבחינת "גם לי גם לך לא יהיה".
