אשה עם קרחת, חייבת בכיסוי ראש?
שאלה:
האם אשה שמגלחת את שערותיה חייבת לכסות את ראשה? אם כל הטעם של התורה הוא שלא יראו את יופי השיער, אז למה שתהיה מחוייבת בכך?
תשובה:
כוונתך היא שצריך לדרוש את טעם התורה ולפיו לפסוק הלכות. אבל למעשה אין מקום כלל לדרוש "טעמא דקרא" בענין כיסוי הראש, כי אין דורשים טעמא דקרא אלא במקום שמפורש הטעם בתורה, וכאן לא מפורש שום דבר, לא בתורה ולא בחז"ל ולא בראשונים (ואם היה זה בגלל יופי שערותיה, לא היה שום מקום לחלק בין רווקה לנשואה).
ובמסכת עירובין דף ק' מפורש שהטעם הוא משום קללת חוה "שתהא עטופה כאבל" ומשם החל המנהג אצל כל הנשים (גם הגויות, כדאיתא ברש"י סנהדרין נ"ח) ובכללן נשות ישראל, והוזכר המנהג בתורה ולפיכך נחשב כמצווה מדאורייתא אע"פ שלא נמנה כיסוי הראש במניין המצוות.
ויש הסוברים שהוא בכלל מדרבנן, ובראשם תרומת הדשן (סי' רמ"ב) בשם הרמב"ם, והראב"ד לעדת הספרדים בירושלים העתיקה, רבי יוסף נסים בורלא, בספרו "וישב יוסף" (חלק יו"ד סי' ב'), ורבה של חיפה, רבי יוסף משאש בספרו אוצר המכתבים חלק ג' (סי' אלף תתפ"ד), ורבי יצחק שמחה הלוי הורוביץ זצ"ל, מרבני ארה"ב, בספרו "יד הלוי" (על ספר המצוות, עמ' קמ"ג), ורבי אברהם רומנו זצ"ל, רב העיר סרייבו שבבוסניה, בספרו "אברהם אברהם" (ח"ב, פרשת נשא), ורבי אשר גרוניס זצ"ל, רבה של וילטשין בפולין, בספרו "פרי אשר" (סי' י"ב, עמ' ק"א).
הראשונים על הגמ' ברכות כ"ד התירו את השיער היוצא מהכיסוי (ונקרא "חוץ לצמתה" כי בזמן ההוא הוציאו צמה מחוץ לכיסוי, והיה גם שיער שיוצא מהצמה), והאחרונים (ראה שו"ת אור לציון ח"א סי' י"א, ובשו"ת "אגרות משה" אורח חיים סי' קי"ב) הוסיפו שאין הגבלה לאורך הצמה שמותר להוציא מהכיסוי לדעת הרשב"א, ויש להתיר אף בטפח ויותר. וראה עוד בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' ל"ה. וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך סי' ע"ה (בדברי הרמ"א).
וממילא מוכח שאין הקפידא על השיער, אלא על הראש עצמו, שיהיה מכוסה. ולכן כל שטח הראש חייב להיות מכוסה מדאורייתא (לפי רוב הפוסקים) וגם אשה קרחת חייבת בכיסוי, וכן הוא פשט הפוסקים שלא מצאנו מי שהיקל בזה.
ויש לשים לב לבלבול הקיים בנושא הזה, שיש המתירים גילוי "שתי אצבעות" מהראש עצמו ונתלים בדברי הראשונים הנ"ל, או בדברי מהר"ם אלשקר הנ"ל. אבל כבר צעקו האחרונים על זה במילים חריפות ביותר, שאין שום קשר בין מה שהתירו הוצאת שיער מהכיסוי, לבין גילוי הראש עצמו.
ולדוגמא בשו"ת דת והלכה סימן א' ציטט מילים חריפות ביותר משו"ת משא מלך: "ובשדי חמד מביא עוד מספר "משא למלך" דקצת חכמים שלמדו בבחרותם ושנו ופירשו, רצו לפקפק בהסכמתם, ותלו עצמם באילן גדול המהר"ם אלשקר, אמנם טח עיניהם מראות מהשכיל לבותם, ותלו בוקי סריקי באיש אלהים קדוש, דכל השקלא וטריא שלו היא בשערות שיצאו חוץ לצמתן וכו' ולא בכל הראש או אפי' קצת שיער".
ובספר משא חיים (להגאון ר' חיים פלאג'י, מנהגים, מערכת נ' אות ק"נ) נדפס האיסור שהסכימו עליו רבני סאלוניקי ובראשם הגאון ר' רפאל אשר קובו (בעל שער אשר), על אשר התחילו הנשים שם לפרוץ גדר ולגלות מקצת שערם, באומרם שסומכות על המהר"ם אלשקר, אז נתוועדו הרבנים הנ"ל והסכימו בחרם גמור ובגזירת נח"ש על אלו הלובשות המלבוש הגורם לגילוי הראש "ואפי' במקצת היוצא מחוץ לצמתן", ואשר יעשה בזדון ולבבו פונה היום באמרו אין איסור בזה, הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל ומין ואפיקורס הוא, לא יאבה ה' סלוח לו".
