שו"ת בקצרה - תשובות לטענות נפוצות

"המתירים לא דיברו על הפאות של היום"

הטענה הזו היא טענה מגוחכת ומופרכת, כי עשרות מהפוסקים המתירים חיו ממש בדור האחרון, לאחר שכבר היו פאות קאסטם ארוכות, העשויות ממש כשיער טבעי, ולא התחדשו אלא שכלולים נוספים בטשטוש העובדה שמדובר בפאה, או תסרוקות חדשות. מאחר והמתירים סבורים שאין איסור של מראית העין, וגם אין איסור בתורה על בגד יפה, אז אין שום מקום לאסור פאות חדשות בגלל שהן יותר יפות.

בנוסף, המעיין בספרי השו"ת שנכתבו מימי פרוץ הפולמוס בענין זה, 500 שנה לערך - עד ימינו אנו, יראה שהם דיברו על פאה העשויה משיער טבעי של חברתה (או משיער עצמה שנחתך), ונראית זהה לגמרי לשיער, ולפיכך היו שאסרו משום מראית העין. על זה נסוב הויכוח במשך 500 שנה בין האוסרים למתירים, ומגוחך מאוד לקחת את סברת האוסרים ולהדביק אותה למתירים.

אציין לדוגמא מעט התבטאויות מתוך ספרי הפוסקים:

✦ רבי תנחום הירושלמי (לפני 800 שנה) בספרו "המדריך המספיק" (אלמרשד אלכאפי - ביאור על הרמב"ם): "אמרו: "יוצאה אשה בפאה נכרית" והן מחלפות שיער שנשים מרכיבות על ראשיהן להתייפות בהן, אם אין להן שיער רב, וכל מי שרואה אותן חושב שהוא טבעי".

✦ מהר"י קצנלנבוגן, ראשון האוסרים פאה (לפני 500 שנה): "ושלא יתקשטו בפאה נכרית, כי שיער באשה ערוה ולמראה עין יראה כאילו הוא שיער שלהם".

✦ שו"ת חסד לאברהם (לפני 200 שנה): "שנראה כאילו הולכות בשערות עצמן מגולות… שניהם דומין זה לזה ואין היכר כלל בין פאה נכרית לשערות עצמן".

✦ ברכת שלמה (לפני 100 שנה): "התחילו עתה ללכת בפאות העשוייין משערות קצרות תלויים באופן שאין ניכר כלל אם היא נשואה או פנויה, ונראה ממש כהולכת בגילוי שיער"…

גם המעיין בגמ' נזיר כ"ח יראה שבימיהם היתה הפאה זהה למראה השיער, ולכן אמרו בגמ' שלא יכול הבעל להפר נדר אשתו שתגלח ראשה, כי "אפשר בפאה נכרית" ולא יהיה מבחינתו שום הבדל.

גם לפני עשרות שנים מצאו ארכיאולוגים במערת קבורה במצרים פאה מלפני 3400 שנה, שהשתמרה עד היום, וגם לאחר כל כך הרבה שנים היא נראית זהה למראה השיער, כי מרחו עליה שמנים וכו'. והיא מוצגת כיום במוזיאון באיטליה.

והמסקנה היא שהפאות דאז היו זהות לתסרוקות דאז, והפאות דהיום זהות לתסרוקות דהיום. לכן יש שינוי מתבקש בין מראה הפאות דאז להיום, אבל אין לזה שום משמעות הלכתית - לא מבחינת מראית העין ולא מבחינת יופי, כי יופי הוא בעיני המתבונן, וגם אינו קריטריון לאסור.

"הרב עובדיה אוסר לספרדים"

לא מדובר במחלוקת של אשכנזים וספרדים ואדרבה המנהג החל בקהילה הספרדית באיטליה לפני 500 שנה, והמתיר הראשון, רבי יהושע בועז, היה ממגורשי ספרד. 

הרב עובדיה הוא לא הפוסק היחיד בדורנו. וצריך לדעת שחוץ ממנו, רוב גדולי הספרדים בדורנו התירו פאה:

רבי שלום משאש (שמש ומגן) גדול רבני מרוקו ורבה של ירושלים,

רבי בן ציון אבא שאול (אור לציון) מגדולי חכמי פרס וראש ישיבת פורת יוסף,

רבי עובדיה הדאיה (ישכיל עבדי) מגדולי חכמי עיראק וראש ישיבת המקובלים בית אל,

רבי יעקב חיים סופר (כף החיים) מגדולי חכמי עיראק,

רבי רפאל ברוך טולדנו (קיצור שו"ע) מגדולי חכמי מרוקו ואב"ד מקנס,

רבי יוסף קאפח (ספר ברכת משה) מגדולי חכמי תימן,

רבי חיים כאסר מגדולי חכמי תימן,רבי יצחק אביחצירא (בבא חאקי) רבה של רמלה,

רבי אליהו בקשי דורון הראשון לציון,

רבי אליהו אברג'ל ראב"ד ירושלים,

רבי עזריה בסיס רבה של ראש העין,

ועוד רבים טובים, וניתן לקרוא את דבריהם בספר חן וכבוד.

בכל אופן, בספר מעיין אומר חלק ט', שהוא שו"ת שנשאל הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל והועברו ע"י משמשו הנאמן הרב נקי שהעתיק הכל בדייקנות, מוכח שהרב עובדיה התיר במקרים פרטיים לנשים נשואות ללבוש פאה (מלבד היתרו המפורסם לאלמנה וגרושה), וכן התיר לכתחילה להעביר פאה לאשה חילונית שתלבשנה ככיסוי ראש.

✦ לשאלת השואל, "זוג צעיר, נשואים שנה וחצי, וסיפרה האשה שלובשת מטפחת, אך אפה ארוך, ולא מוצאת חן בעיני בעלה, וללבוש פאה בעלה לא מוכן כי פוסק כרבינו [הגר"ע יוסף, לאסור פאה], ענה הרב זצ"ל: "יכולה ללבוש פאה".

✦ לשאלת השואל, "בחור מישיבת "חזון עובדיה" שנשא אשה, ואשתו הולכת כבר שנתיים עם מטפחת, כעת קשה לה והיא בדיכאון מזה. גרים בעיר בני ברק, ויש גם לחץ של המשפחה", ענה הרב זצ"ל: "שתלבש פאה. הרי היא בדיכאון, שלא תשתגע".

✦ לשאלת השואל, "בקהילה אחת בחו"ל בה כל הנשים ללא כיסוי ראש, התחזקה אשה אחת והחלה ללכת עם פאה. ואמר לה רב הקהילה, שאם לא תשים מטפחת, כבר עדיף לא כלום. ענה הרב זצ"ל: "ודאי שפאה עדיף מגילוי ראש".

✦ לשאלת השואל, "חוזרת בתשובה שהיתה הולכת עם פאה, כעת הולכת עם מטפחת. האם מותר לה לתת את הפאות שלה לאחותה החילונית ללבוש?" ענה הרב זצ"ל: "מותר".

מעניין לציין את עדות הרב אמיר קריספל שליט"א, מי שהיה ראש לשכתו של הגר"ע יוסף זצ"ל, שכתב: "הרב משאש היה גאון גדול, בכלל לא במושגים שלנו. אני זוכר שב'אור תורה' מישהו כתב נגדו לגבי פאה, הביא פוסקים כמנין פאה נגד הרב משאש וכתב כאילו הרב משאש חבר שלו. מרן זצ"ל כעס מאוד על אותו כותב, ואמר: 'אם הרב משאש היה רוצה לענות לו, היה מביא לו פוסקים כמנין פאה נכרית להתיר. ולא זו דרכה של תורה". 

אשה עם פאה תזכה לברכה? על מה?

פאה נחשבת לכיסוי ראש מהודר, וכל הברכות שמתברכת בהן אשה המכסה את הראש, חלות גם על אשה המכסה את הראש בפאה וכדעת גדולי הפוסקים שהתירו פאה. ובפרט שהאלטרנטיבה (מטפחת) אינה מכסה כפי שצריך.

והנה מכתב שכתב הרבי מליובאוויטש זצ"ל על הברכה שיש ללובשת פאה:

"בנועם קבלתי מכתבו אשר זוגתו תחי' הסכימה ללבוש פאה, ויהי רצון מהשי"ת אשר תעשה זאת בלב שמח ובעגלא דידן תראה בעיני בשר תוספת ברכה והצלחה בענינה הן הכללים והן הפרטים בבריאות הנכונה ובפרנסה לו ולכל ב"ב שיחיו" (אגרות קודש חלק ו', איגרת א'תקנ"ב).

כמו כן גם כתב גדול חכמי מרוקו:

"ומה שכתב [הגר"ע יוסף] שהרבה בנות הסירו הפאה, הנה לא מספיק שיחזרו איזה בנות, והעיקר הוא נשי הרבנים הראשיים, ונשי הרבנים והדיינים אשכנזים וספרדים בארץ ובחו"ל, ושום אחד לא חזר בו, כי הם יודעים שיש גדולי הפוסקים אדירים וגם חסידים גדולים, ועם כל זה התירו. ובפרט שאני הצעיר עומד להליץ בעד רוב העולם המתירין, חכמים ונבונים וכל בני ישראל, וזוהי מצוה גדולה להליץ עליהם שיש להם על מה שיסמוכו, וכל שכן שלא לקלל אותם ח"ו, והם גדולים בתורה ובהלכה, ולא ליתי עליהם כי אם טובה וברכה" (מרן הגאון רבי שלום משאש זצוק"ל, רבה של ירושלים, בשו"ת "שמש ומגן" ח"ד אה"ע צ"ג).

"פאות ארוכות כאלה אינן צנועות"

מי שנתקל רק בפשקווילים ופרסומי תעמולה, חושב שכל הפאות בזמננו פרוצות, אבל למעשה זה תרתי דסתרי, לפי מה שכתבו גדולי דורנו בספריהם, פאה פרוצה היא פאה שהיא חריגה ביחס למנהג המקום, ולכן מושכת תשומת לב וכל הגברים מסובבים ראשם לכיוון שלה מבלי לשים לב. ואם "כל הפאות פרוצות" פירוש הדבר שהפאות הללו הפכו לדבר שגרתי שאינו מושך תשומת לב כלל...

ואצטט מעט ממה שכתבו גדולי הדור.

הגר"מ שטרנבוך כתב בספרו דת והלכה סימן א:

"קשה לתאר או לפרש כללים באיזה אופן הוה פריצות או לא, והעיקר שלא לעורר תימהון, וכגון שערות ארוכות ומסולסלות דהוה כבגדים אדומים שאסרו אז חז"ל, דהוה פריצות שמתבלטת יותר מדאי. וכן כאן אי אפשר לקבוע בזה שום כללים, אלא דבר אחד יש לזכור תמיד, שבצניעות פשוטו כמשמעו שלא תתבלט בתיקון שערותיה שיסתכלו עליה דוקא". ולכן הכל תלוי במנהג המקום, ואם הפאה יוצאת דופן ממנהג הנשים באותו מקום, אסורה היא משום פריצות. וזהו כלל בסיסי בהלכות צניעות; שיהיה מכוסה מה שצריך להיות מכוסה, ולא יהיה חריג ובולט.

וכן היא דעת הגר"ח קניבסקי זצ"ל שהביא הרב יעקב צבי בוצ'קובסקי בספר "בנות מלכים" בשם הגרא"ח שצ'יגל שליט"א מח"ס "דולה ומשקה", שאמר לו הגר"ח קניבסקי ש"לגדרי הצניעות בפאה נכרית אין גדר ברור בהלכה, והוא משתנה לפי המציאות".

וכן היא דעת הגרש"ז אויערבאך בספר "ועלהו לא יבול" (תשובות הגרש"ז, חלק ג' עמ' ע'): "אפשר ללבוש שמלה מאוד יפה, להיפך - כבודה בת מלך... אי אפשר לאסור בגד "רועש" אם נשים כשרות נוהגות ללבשו, אבל בגד ש"מאוד רועש" מסתבר שאסור. אמנם כאשר זה נהפך למצוי שנשים לובשות בגד כזה, נאמר על זה שראשונים קלקלו לעצמם ותקנו לאחרים.

התפרסמו גדרי צניעות בפאות נכריות של נשים, שהתייחסו לצבע הפאות, לאורכן, לצורתן וכו'. גם שמו של הרב הוזכר ביחס לגדרים אלו. שאלתי את הרב ביחס לגדרים השונים שהתפרסמו: האם זה נכון שאסור שפאות נכריות תהיינה בצבע כזה וכזה? וענה: 'אני לא יודע'. המשכתי לשאול אותו על גדרים נוספים שהתפרסמו, האם כך נכון לומר? על הכל ענה לי הרב: 'אני לא יודע, אינני מבין בזה'. לבסוף אמר לי: אני לא יודע לומר לך גדרים בענין פאות נכריות של נשים, אך הכלל הוא שמה שבנות ישראל הכשרות נוהגות - זה בסדר".

"אסור לאשה להיות יפה לאחרים ולא עבור בעלה"

בוודאי שעיקר היופי זה לבעל, וזה לא סותר שגם בחוץ מותר לה להתייפות, אין הלכה כזו שאשה צריכה להתכער בחוץ כדי לא למשוך תשומת לב. אסור לה רק להיות חריגה בלבושה ובהתנהגותה.

וכן כתב הגאון רבי יהודה שיינפלד שליט"א, בשו"ת "אוסרי לגפן" (חלק ט' עמ' קע"ה ואילך): "אי אפשר לאסור להתנאות ברה"ר, דכך טבע האשה מבריאת העולם (עכ"פ מאז שאכלה מעץ הדעת), ובזמן חז"ל יצאו בתכשיטין לרה"ר בימות החול, ורק בשבת אסרו שמא תשלוף להראות לחברתה, ומבואר שהתכשיטין היו להתנאות לפני חברותיה ולא רק בפני בעלה, ומפורש בחז"ל שמשמחים אותה ברגל בבגדי צבעונין, ועיין כתובות (סה.) רש"י ד"ה לך ולחברך ולחברורך, "שלא אתבזה על הבריות", הרי שכך דרך האשה מאז ומתמיד, צא ובדוק אצל הנשים הצנועות ביותר, שלובשות בגדים נאים יותר מבעליהן שלובשים חליפה שחורה פשוטה".

ויש פרק שלם במסכת שבת המדבר על התכשיטים שמותר לאשה לצאת איתם בשבת (משום טלטול) ובתוס' שם (דף סד: ד"ה רבי ענני) כתבו: "ואנו שאין לנו רשות הרבים גמור… הרי היא כחצר שאינה מעורבת ומותרות נשים שלנו להתקשט בטבעות ובתכשיטים". וברא"ש שם: "הלכך מותר להתקשט בחצר וכן נמי ברשות הרבים שאין רחב ט"ו אמה". ובשו"ע או"ח (סי' ש"ג סעיף י"ח): "והאידנא, נשי דידן נהגו לצאת בכל תכשיטין". 

וברמ"א שם: "עכשיו שכיחי תכשיטין, ויוצאים בהם אף בחול". והביאוהו כל האחרונים.
וכתב הגאון רבי אליעזר פאפו זצ"ל בספר "פלא יועץ" (בערך "יופי"), וזה לשונו: "כתיב שקר החן והבל היופי… אבל אם מוצא יופי ויראת ה' במקום אחד, בוודאי שיבחר ויקרב גם את היופי, שהרי אמרו (כתובות נט:) "אין אשה אלא ליופי…" וראוי לכל אדם להשתדל לקחת לבניו נשים יפות, כדי שלא יתנו עיניהם באחרת. וכן מטעם זה ילביש את אשתו ויקנה לה תכשיטין ביותר ממה שיש לו, כדי שתמצא חן בעיניו ולא יתן עיניו באחרת".

וכתב הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל, חבר מועצת גדולי התורה, בשו"ת אז נדברו (חלק י"ד סי' מ"ז), וזה לשונו: "אשה מותרת לצאת בבגדי צבעונין, אף שמדינא אסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה, אפי' בתלויות בכותל… וכן ביו"ט משמחה בבגדי צבעונין, ולא אמרו שצריכה להתלבש בחוץ בבגדים שחורים. וכל הפרק במה אשה יוצאת המדובר באיסור יציאה בשבת בתכשיטין, משמע דבחול שרי ולא חוששין להסתכלות, דלאו ברשיעי עסקינן שמסתכלים בכוונה על נשים".

"אסור לאשה להתייפות בחוץ"

לשיטת עשרות הפוסקים שהתירו פאה, אין הבדל בין פאה לבין בגד יפה או תכשיט יפה.

ואין ביהדות מושג כזה לאסור בגד יפה, איפור וכדו'. אין איסור על האשה להיות יפה ומושכת, זה טבע האשה, הגמרא בכתובות דף נ"ט אומרת אין אשה אלא ליופי, אין אשה אלא לתכשיטי אשה, ובמסכת מועד קטן דף ט' אומרת הגמרא שלאשה אפילו על פתח קברה (בגיל 90) חשוב להיות יפה!

בגמרא כתובות דף ס"ה מסופר שאשתו של אחד האמוראים (אשה חכמה וידענית) ביקשה תקציב לתכשיטים אחרי שמת בעלה, שאלו אותה בשביל מה לך תכשיטים, הרי אין לך בעל? היא ענתה "לך ולחברך ולחברורך". תרגום: בשבילך ובשביל החברים שלך! וחז"ל לא ענו לה ולא הפריכו אותה אלא אישרו לה תקציב לתכשיטים.

כמו כן מובא בגמרא (עבודה זרה דף כ) "ונשמרת מכל דבר רע - שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפי' מכוערת, ולא בבגדי צבע של אשה... א"ר יהודה אמר שמואל: אפילו שטוחין על גבי כותל". וכתב רש"י, "לא בבגדי צבע של אשה - שזוכר את האשה כמו שהיא מלובשת בהן שמייפין אותה ומהרהר אחריה" (וראה עוד ביבמות (דף עו.) "אמר אביי: מעברינן קמיה בגדי צבעונין", ופרש"י: "בגדי צבעונים של אשה, והוא מהרהר באשה ונקרי"). זאת אומרת, בגדים צבעוניים יכולים לגרום לגבר את הדבר הכי חמור!

ולמרות שזה גורם הרהורים ומייפה את האשה, וגם האשה לובשת זאת בכוונה שיסתכלו בה הגברים (כדכתב רש"י בפרשת ויחי על הפסוק "ובדם ענבים סותה": "וצבעונין הוא לשון סותה שהאשה לובשתן ומסיתה בהן את הזכר ליתן עיניו בה"), לא אסרו לאשה ללבוש בגדי צבע, וזה היה מנהג כל הנשים בזמן חז"ל, כדאיתא בספרי (דברים כ"ב): "לא יהיה כלי גבר על אשה... שלא תלבש אשה כלים לבנים, ואיש לא יתכסה בגדי צבעונים". ומוכח שהיו הנשים רגילות בזמנם לצאת בבגדי צבעונים בלבד, עד כדי כך שהיה אסור להם לצאת בבגדים לבנים.

"אין ענין שאשה תהיה יפה לבעלה גם בחוץ"

מפורש בגמ' תענית כ"ג שאשה צריכה להיות יפה לבעלה גם בחוץ, והנני מעתיק כאן את לשון תרגום "מהדורת שוטנשטיין", למען ירוץ הקורא: "אבא חלקיה היה נכדו של חוני המעגל וכו'. פעם אחת היה העולם זקוק לגשם, שלחו החכמים זוג חכמים אליו לומר לו לבקש רחמי שמים שיבואו גשמים. הלכו לביתו, אך לא מצאו אותו שם. הלכו לשדה לחפש אותו, ומצאוהו שהיה עודר בשדה וכו'. כשהגיע לעיר, יצאה אשתו לקראתו כשהיא מקושטת בתכשיטים". ע"כ. והלכו כך עד שהגיעו לביתו וכו'.

ובהמשך מובא בגמ': "אמרו לו החכמים לאבא חלקיה, אנו יודעים שהגשם בא מחמת תפילת הרב, כלומר: מכירים אנו בגדולתך ואין אנו מהרהרים אחריך. אלא שבכל זאת אנו מבקשים שיסביר לנו הרב את פשר הדברים האלה הנראים לנו תמוהים... מאיזה טעם, כאשר הרב הגיע לעיר, יצאה אשתו לקראתו כשהיא מקושטת בתכשיטים? אמר להם אבא חלקיה: כדי שלא אתן עיני אלא בה, ולא באשה אחרת". ע"כ. ובגמ' לא מובא חולק על זה, ולא הביאה הגמ' מעשה זה אלא ללמדנו.

והנראה בפשטות בביאור הדברים, שהחכמים תמהו: מדוע יצאה אשתו לקראתו עד פתח העיר כשהיא מקושטת, והלא היא מכשילה בזה את עין הרואה, והיה לה להתקשט רק בביתה לעיני בעלה ולא לעיניהם! (ובספר "בן יהוידע" כתב: "החכמים שידעו בה לא הסתכלו בה ח"ו, אלא כך נזדמנה ראייתה לנגדם בעל כרחם, וכאשר אמרו בגמ' על רבן גמליאל כשראה ריבה אחת ובירך על ראייתה"). וענה להם אבא חלקיה, שהעיר אינה כמו השדה, כי בעיר מצויות נשים, ויש חשש שיתן עיניו באשה אחרת, ועל כן באה אשתו הצדקת כשהיא מקושטת, ללוותו בהליכתו ברחובה של עיר, כדי שלא יתן עיניו באחרות עד שיגיע לביתו. ואע"פ שגם אחרים יכולים לראותה מקושטת ויהרהרו אחריה, הרי זו חובתם שלא להסתכל בה, והיא יצאה ידי חובתה כשאינה לובשת בגד אדום וכו', ואינה יוצאת דופן בין הנשים.

"הרבי לא דיבר על פאות כאלה"

בתקופתו של הרבי היו פאניות מומחיות בארה"ב שיכלו לייצר פאות קאסטם יפהפיות שהיו נראות ממש כמו השיער הטבעי, וגם אשתו של הרבי ועוד רבניות היו חובשות פאות כאלה.

וכך פורסם במגזין COL: מרת זיסל קליין ע״ה זכתה להיות (בשנים הראשונות) הפאנית של הרבניות בבית הרבי מליובאוויטש זצ"ל - אם הרבי, הרבנית חנה נ״ע, אם הרבנית ואשת הרבי הריי״צ, הרבנית נחמה דינה נ״ע, והרבנית חיה מושקא נ״ע. מרת קליין סיפרה על הפאות קאסטם היוקרתיות שהיו הרבניות לובשות אז, ושהיו תופרים אותם שערה שערה, פאות שכיום יימכרו בעשרת אלפים דולר אם לא יותר. 

כשנכדתה מרת חני פרידמן התחתנה, נכנסו אז בשוק פאות קאסטם, והאמא שלה מרת דבורה גודמן תחי׳ השקיעה ורכשה לה פאה קאסטם, וכשהסבתא מרת זיסל קליין הנ״ל הגיעה לחתונה והראו לה את הפאה, היא צחקה ואמרה זה קאסטם? זה עבודה בעיניים... בואי אראה לך איך אנחנו היינו מכינות פאות, ותארה לה איך שהיו תופרים שערה שערה (מפי נכדתה מרת חני פרידמן). 

וכן סיפר הרב יוסף יצחק גרינברג שליט"א, שליח חב"ד באלסקה והעורך הראשי של הספר "ימי בראשית", על הפאות לפני כשמונים שנה: "בשנת תש"ז כשהרבי מליובאוויטש זצ"ל נסע לצרפת להביא את אמו הרבנית חנה נ״ע, הוא השתהה בפריז כג׳ חדשים עד שסידרו את כל הניירות הרשמיים. במשך כל התקופה הזאת מרת טייבל ליפסקר ע״ה אשת ר׳ יענקל ליפסקר ע״ה היתה זו שבישלה את האוכל עבור הרבי, ובעלה ר׳ יענקל היה מביא את האוכל למלון ומכניס את זה לחדר הרבי. באחת השיחות שהיו לרבי עם ר׳ יענקל אודות מצב היהדות בפריז בכלל ושל אנ״ש בפרט, אמר לו הרבי שהיה כדאי שיקנה פאה יפה עבור זוגתו מרת ליפסקר, כדי להראות דרך לאלו הנשים המתביישות ללכת עם כיסוי ראש במדינה מודרנית כמו צרפת, שאפשר ללכת עם פאה יפה וכך לכסות את השיער. 

הרבי נתן לו כתובת של חנות לפאות בפריז, ואמר: "דער ארט וואו די פרוי פלעגט גיין", היינו בחנות שהרבנית נ"ע היתה קונה פאות בתקופת היות הרבי והרבנית בפריז. הרבי הוסיף שלמרות שזו חנות יוקרתית והפאות עולות שם מאוד יקר, אבל זה כדאי מאוד מכיון שהפאות שם מאוד יפות, וזה יפעול על הנשים היהודיות בצרפת וגם על כמה מנשות אנ"ש, שזה נהיה אצלם נסיון גדול ללכת עם מטפחת בבואם למדינה מודרנית כמו צרפת, שבודאי ישמחו ללכת עם פאה יפה. 

ר׳ יענקל ליפסקר סיפר שרעייתו אכן הלכה וקנתה שם פאה, וזו היתה פאה כל כך יפה, והיות שאנ״ש לא היו רגילים לזה, היו כאלו שהציקו לו על כך שאשתו הולכת בלי כיסוי ראש חלילה, ורעייתו היתה מראה לנשים שזו באמת פאה, ועודדה את הנשים לקנות כזאת פאה עבורם (שם, מפי נכדו הרב מענדל ליפסקר, שליח חב"ד בקליפורניה).

"הרבי לא אמר שפאה עדיף על מטפחת"

בתקופה האחרונה מתפרסמים בשם הרבי מליובאוויטש זצ"ל דברים שהם ממש שקרים גסים והמצאות הזויות. להלן אוסף ציטוטים מדברי הרבי:

1] פאה עדיפה על מטפחת: "בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע" (אגרות קודש חלק י"ט איגרת ז'תכ"ה). 

2] זה אמור לכל הנשים, גם המקפידות ללבוש מטפחת: "על כולן, ללא יוצא מן הכלל, להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה" (אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב' עמ' קמ"ו. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים).

3] הדברים אמורים גם לגבי נשות ארץ ישראל, ולא רק בחו"ל: "לזוג צעיר המתחילים עתה לבנות בית בישראל, ובכפר חב"ד" (אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג).

4] יש לכל אשה הלובשת פאה, לשכנע את חברותיה שילבשו גם הן פאה: "גם היתה צריכה להשתדל שגם אחרות יעשו כן, ולבאר להן שזוהי הדרך וסגולה לבריאות, פרנסה ונחת אמיתי מהילדים" (אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב' עמ' פ"ט).

5] גם אם מישהי תבטיח לכסות היטב עם מטפחת, יש להורות לה ללבוש פאה כי אחרות יכולות ללמוד ממנה והן לא יכסו את הראש היטב: "אפילו אם פלונית אומרת שבהנוגע אליה אין נפקא מינה באיזה אופן תכסה ראשה, כיון שבכל אופן יהיה הכיסוי כדבעי, מובן שאינה יכולה להבטיח בהנוגע לאחרות" (אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג).

6] גם אם האמא לבשה מטפחת, על הבת להדר וללבוש פאה: "בת קמה באמה להוסיף עליה בשמירת התורה והמצוה" (אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג).

7] הרבי לא דיבר על פאה מכוערת, אלא פאה שתהיה יותר יפה מהשיער שלה עצמה: "בימינו אפשר להשיג פאה נכרית בכל הצבעים, והיא נראית יפה עוד יותר מהשיער שלה עצמה" (תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח, שיחת ר"ח אלול תשי"ד. שיחה זו הובאה גם בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ח ואילך).

8] יש לקנות את הפאה היפה ביותר, כדי שאחרות יראו ויקנו גם: "תמצאי כאן מישהי שהיא מבינה בזה, והיא תלך איתך לקנות פאה יפה, שמי שתראה את זה תרצה גם היא ללבוש פאה" (לקט שכחת הפאה, עמ' ס"ג, מפי הגב' זלדה נעמעס).

9] פאה מביאה ברכה: "צריך ללבוש פאה! חצי פאה זה כמו חצי בריאות. עבור לבישת פאה מובטח בריאות, פרנסה ונחת מהילדים ומהנכדים" (שם).

"אמותינו לא חבשו פאה נכרית"

אמותינו גם לא כיסו את הראש בבנדנה, או בבארט, או בכובע, או במטפחת, אלא בכיסוי גדול כמו הרעלות של ימינו. הן לא לבשו חצאית, ולא חולצה, ולא נעלי עקב, וכל המראה שלהן היה שונה לחלוטין. 

אז מי שרוצה להתכבד ולהיות כמו אמותינו, שתלבש רעלה ותראה כמו מחבלת. ומי שלא, מוזמנת לשבת בשקט ולא להטיף מוסר לאלה שלובשות פאות, כשהיא בעצמה לבושה באופן שלא מזכיר אפילו ברמז את אמותינו.

בנוסף לזה יש להזכיר שבגמרא כתובות דף ע"ב, שהיוצאת בקלתה עוברת על דת יהודית. קלתה, לדעת חלק מהפרשנים, ובכללם הפוסק הגדול, הרמב"ם, היא מטפחת...

בהתאם לכך, פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך שאסור לצאת עם מטפחת מהבית, בגלל שאינה מכסה הכל, וחובה ללבוש רדיד החופה את ראשה ורוב גופה. ראה שו"ע אבן העזר סימן קט"ו:

"יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכוסה במטפחת... בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה... אין כופין אותו להוציאה, מכל מקום מצוה עליו שיוציאנה". 

רק בדורות האחרונים החלו ללבוש מטפחות שמכסות טפחיים ומגלות טפח, ואז רוב הפוסקים התירו את לבישת המטפחת, מפני שהמנהג השתנה ואין מה לעשות, ראו שו"ת יביע אומר חלק ד (אבן העזר סימן ג), והעיקר שהראש יהיה מכוסה. ושני פוסקים התירו בדיעבד גדול גילוי של "שתי אצבעות". ילקוט יוסף התיר בקושי אצבע אחת.

הוא הדין לגבי פאות - לאחר שהמנהג ללבוש פאות התפשט בישראל (והתחיל דוקא מהנשים הצדקניות שלא רצו ללכת בגילוי ראש כמו כולן), התירו זאת הפוסקים. בבחירה בין בדיעבד לבדיעבד, הכריעו רוב פוסקי הדור שעדיף פאה.

"הפאות אסורות משום עבודה זרה"

יש טענה שחלק קטן מהפאות בעולם מגיע ממקום בהודו שיש בו עבודה זרה. רוב הפאות לא מגיעות משם. השיער ההודי הוא שיער באיכות בינונית, הפאות הזולות ומצד שני גם היקרות לא מגיעות משם בוודאות. יש גם שני הכשרים שדואגים לתת כשרות לשיער שאינו בחשש עבודה זרה.

אבל גם לגבי השיער ההודי, רוב הפוסקים כתבו תשובות הלכתיות מקיפות כדי להוכיח שאין בו שום עבודה זרה. הגילוח של השיער בהודו נעשה לפני הכניסה לאליל כחלק מ"טהרה" או הכנעה כלפיו, אבל השיער לא מוקרב לאליל בשום צורה שהיא. לכן אין שום חשש של עבודה זרה בפאות.

בין גדולי הדור שהתירו את הפאות העשויות משיער הודי, היו הרב יוסף שלום אלישיב, הרב שלמה זלמן אויערבאך, הרב משה פיינשטיין והרב שמעון שוואב, את השיער המיובא מהודו. על מהלך הדברים העיד גם הרב מנשה קליין.

בשנת תשס"ד חזר בו הרב אלישיב ואסר את השיער ההודי בגלל שרב אחד העיד לפניו דברים שאינם מדוייקים בעליל, לאחר מכן הוא נוכח באמת אבל כבר לא היה יכול לחזור בו, הציע להקים בי"ד שיכריע וזה לא יצא לפועל. בכל אופן, רוב הפוסקים חלקו על הרב אלישיב וכתבו שאין בשיער זה חשש תקרובת עבודה זרה. הרב שמואל הלוי וואזנר והרב ניסים קרליץ יצאו בקריאה 'להשתדל' להחליף את השיער שהגיע בוודאות מהודו. בהתאם לכך פירסם הרב בן ציון הלוי וואזנר, תשובה הלכתית על פי דעתו של אביו הגר"ש וואזנר, ומסקנתו היתה שכל פאה שיש ספק מהיכן הגיעה, מותרת. גם הרב מנשה קליין, הרב יצחק עבאדי, הרב חיים יוסף דוד וייס, הרב אשר וייס, והרב ישראל בלסקי, פרסמו תשובות הלכתיות נרחבות, ומסקנתם היתה להתיר את השיער ההודי. כמו כן פורסמו עדויות מומחים וגרי צדק שגרו בהודו, התומכים בהיתר.

"כיסוי הראש נועד להצניע, והפאה מוסיפה יופי"

רוב ככל ההסברים שתקראו בנושא "למה צריך לכסות את הראש" הם הסברים מומצאים שאין להם שום מקור בחז"ל או בראשונים, הסברים שנכתבו למטרה מסויימת. להלן ההסבר האמיתי.

הגמרא במסכת עירובין דף ק' מספרת שאדם וחוה קיבלו עשר קללות כל אחד, בגלל חטאם. אחת מהקללות שקיבלה חוה היא שהראש שלה יהיה מכוסה.

משם נוצר המנהג של כיסוי ראש שמוזכר בתורה ולכן נחשב איסור דאורייתא, כך מובא בגמרא במסכת כתובות דף ע"ב.

בקללה אין שום הגיון או רציונל. קללה זה קללה. גם אדם הראשון התקלל "בזיעת אפך תאכל לחם", והיום הוא עובד במשרד ממוזג. אז מה? ממתי יש ענין להרבות בקללה?
בנוסף יש להדגיש שחובת הכיסוי היא על הראש ולא על השיער. זאת אומרת, אשה עם קרחת חייבת בכיסוי למרות שאין לה שיער. ומצד שני, אשה עם שיער יכולה להוציא שיער מהכיסוי, כאשר כל הראש מכוסה (כך מעיקר הדין, אבל כיום נהגו להחמיר).

אם שיער היה אסור משום פריצות, אז גם לרווקה היה אסור. אין היתר לרווקה להיות "פרוצה". איזה הגיון יש בכך שרווקה בת 30 עם שיער שופע וגולש מותרת לגלותו, ונשואה בת 90 אסורה?

לכן לפי דעת רוב הפוסקים אין שום בעיה הלכתית בפאה, וכפי שמובא בהרחבה בספר "חן וכבוד". הספר זמין להורדה וקריאה באתר "פאה או מטפחת", עם שו"ת נרחב בנושא הזה.

גם אם מתייחסים לפאה כקומבינה הלכתית, בהלכה לא חסרות קומבינות! והכל כשר וישר לדעת כל הפוסקים, לדוגמא: מכונות גילוח במקום סכין, מכירת חמץ, מכירת קרקעות בשמיטה (היתר מכירה), שעון שבת, פרוזבול, היתר עסקה, ועוד ועוד.

מי שמרגישה שמטפחת זה כיסוי ופאה לא, צריכה לדעת שהשולחן ערוך כתב במפורש שאסור לצאת עם מטפחת... אלא חייב רדיד (שאל) גדול. כיום נהגו לצאת עם מטפחת אז התירו את זה בדיעבד, זה ממש לא לכתחילה. בבחירה בין בדיעבד לבדיעבד, הרבה פוסקים כתבו שעדיף פאה.

"לכסות עם פאה זה כמו לכסות את הגוף עם תמונת הגוף"

יש הבדל מהותי ויסודי בין שיער לבין שאר הגוף. הראשונים במסכת ברכות דף כ"ד מסבירים שהשיער איננו פריצות בפני עצמו, אלא רק כאשר רגיל הוא להיות מכוסה ופתאום מתגלה. אבל שיער הרגיל להיות גלוי, אין בו פריצות, והוא הדין לפאה, או לשיער הרווקות.

מצד שני, הגוף (במה שאסור לגלות, המרפק והברך ומעליהם) הוא פריצות בפני עצמה, שאינה תלויה במנהג המקום, והיא אסורה בכל מצב. 

גם תמונת הגוף מביאה הרהור, ולכן בגד עם ציור הגוף לא יועיל ככיסוי, אבל תמונה של שיער אינה מביאה הרהור, וגם שיער המונח על השולחן אינו מביא הרהור.  

כמו כן, בעוד שאת הגוף אסור לכל הנשים לגלות, את השיער מותר לרווקות לגלות, ולכן הפאות הן לכל היותר כמו שיער של רווקות. 

למעשה, הראשונים במסכת ברכות כ"ד קבעו שמותר לאשה להוציא שיער מהכיסוי וכך היה המנהג בזמן חז"ל, והעיקר שהראש כולו מכוסה. כך גם נפסק להלכה ברמ"א סימן ע"ה ובאחרונים. אבל בדורות האחרונים המנהג ברוב המקומות היה להימנע מלהוציא שיער, ולכן ההלכה כיום שאסור להוציא שיער.

אבל אפשר ללמוד מזה שבאופן עקרוני מראה השיער הוא שום דבר.

"עם פאה האשה הנשואה נראית רווקה"

אין שום מקור להמצאה הזו שכיסוי הראש מטרתו לסמן את האשה שהיא נשואה, וגם אין מקור בחז"ל או בראשונים לכך שיש ענין שנשואה תיראה נשואה ולא רווקה.

בזמן חז"ל הנשואות והרווקות כיסו את הראש בשווה, וכן בתימן כך היה המנהג עד עצם היום הזה, מגיל 3 כיסו לבנות את הראש, ללא שום הבדל בין רווקה לנשואה.

כך גם משמע מהגמרא שהנוסח שם הוא "בנות ישראל" ולא "אשה נשואה" וכך דייקו הגר"א והב"ח מהגמרא, וכך נפסק להלכה ברמב"ם ובשו"ע; "אחת פנויה ואחת אשת איש" חייבת בכיסוי. 

עם הזמן נוצר מנהג שרווקות לא מכסות את הראש, ונפסק להלכה ע"י הראשונים והאחרונים. 

"חוץ מחב"ד, כולם מסכימים שמטפחת עדיפה על פאה"

בספר "חן וכבוד" פרק י"ז מביא המחבר את כל הפוסקים שלדעתם פאה היא כיסוי ראש מהודר, ועדיפה על מטפחת או כובע. כעשרים פוסקים מכל החוגים!

ואצטט בקצרה את גדולי ישראל הסוברים כך:

➊ החזון איש, בספר דינים והנהגות מהחזו"א (חלק ב' פ"ח אות ט'): "על פאה נכרית שמענו שאמר פעם שלפעמים יש בזה גם יתרון על מטפחת, שמכסה יותר טוב את כל השיער".

➋ הגר"ח קניבסקי שליט"א, במענה לשאלה שהובאה בספר "נזר החיים" (עמ' רי"ד): "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות".

➌ הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים, בדרשתו: "אם שערות האשה יוצאות בחוץ, לפי הזוהר זה לא טוב. ופאה עדיף, שהיא מכסה את כל הראש. ולא נקראת הולכת וראשה פרוע, כך משמע מהרמ"א. ואפילו שיש חולקים, אנחנו פוסקים כמו השו"ע והרמ"א" (ספר תפארת אבות חלק שישי).

➍ מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, ראב"ד ירושלים ורבה של יהדות מרוקו (תבואות שמש אה"ע סי' קל"ז, שמש ומגן חלק ב' סי' ט"ו-י"ז): "אני רואה במנהג זה [של לבישת פאה נכרית] דבר חשוב ביותר, ומעלה גדולה נמצאה בו... מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".

➎ הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, ראב"ד העדה החרדית, בספר דת והלכה (סי' א'): "האוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה".

➏ הגר"מ פיינשטיין, שהגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א, ראש כולל "אוהל תורה" בלייקווד, בשו"ת אור יצחק (אה"ע סי' ג'), מעיד על דבריו: "פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת". והוסיף על כך הגר"י עבאדי שליט"א - "ופוק חזי שדבריו צודקים".

➑ וכן הגאון רבי יוסף קאפח זצ"ל, מגדולי חכמי תימן, כתב בתשובה כתב יד שהתפרסמה בחוברת 'המשביר': "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית". ועוד כתב: "גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא" (ספר "טהרת משה" עמ' קצ"א).