איזו פאה התירו הפוסקים הקדמונים, ולמה?

שאלה:

הרמבם פסק בהלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ב, ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור. וכן פסק השולחן ערוך באבן העזר סימן כא סעיף א. אז איך התירו פאות לנשים?

והאם ההיתר הוא על כל סוג פאה, או שיש גדרים על פאות שמותר, ויש פאות שאסור?

אשמח גם להבין, אם הפוסקים שמביאים כתנא דמסייע, הגדירו בתוך ההיתר גם את צדדי ההיתר, והאם יכול להיות שפשוט מגבבים פוסקים שהתירו א', ומסתמכים עליהם להתיר ב' ? דהיינו, פוסקים שהתירו את פאות הסקוטש המכוערות הללו, מזה לומדים על הפאות השופעות, שיותר מייפות את האישה משיער רגיל?

תשובה:

ראשית יש להדגיש כי אין שום קשר בין הרמב"ם שהזכרת בתחילת דבריך, שאסור לראות שיער הערוה, לבין עצם גילויו. שהרי גם על בגדי צבעונין אמרו בגמ' שאסור להסתכל בהם כי מביאים לידי הרהור (והוא הטעם שאסרו חכמים הסתכלות בשיער ובקול), ומאידך גיסא אין שום איסור לנשים לצאת בהם.

והאיסור מפורש בגמ' (עבודה זרה כ:) "ונשמרת מכל דבר רע - שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפי' מכוערת, ולא בבגדי צבע של אשה... א"ר יהודה אמר שמואל: אפילו שטוחין על גבי כותל". וכתב רש"י, "לא בבגדי צבע של אשה - שזוכר את האשה כמו שהיא מלובשת בהן שמייפין אותה ומהרהר אחריה" (וראה עוד ביבמות (דף עו.) "אמר אביי: מעברינן קמיה בגדי צבעונין", ופרש"י: "בגדי צבעונים של אשה, והוא מהרהר באשה ונקרי").

ולמרות שזה גורם הרהורים ומייפה את האשה, וגם האשה לובשת זאת בכוונה שיסתכלו בה הגברים (כדכתב רש"י בפרשת ויחי על הפסוק "ובדם ענבים סותה": "וצבעונין הוא לשון סותה שהאשה לובשתן ומסיתה בהן את הזכר ליתן עיניו בה"), לא אסרו לאשה ללבוש בגדי צבע, וזה היה מנהג כל הנשים בזמן חז"ל, כדאיתא בספרי (דברים כ"ב): "לא יהיה כלי גבר על אשה... שלא תלבש אשה כלים לבנים, ואיש לא יתכסה בגדי צבעונים".

ומוכח מזה שהיו הנשים רגילות בזמנם לצאת בבגדי צבעונים בלבד, עד כדי כך שהיה אסור להם לצאת בבגדים לבנים.

ובגמ' כתובות (דף ע"א) מובא שאם נדרה לא ללבוש בגדי צבעונין מפר משום עינוי נפש, ופירש רש"י: "גנאי ובזיון הוא לה ומתגנה עליו". ובמדרש רבה רות (פרשה ג), "נכנסה רות עם נעמי, והיתה זו יוצאה וזו נכנסת, ותהום כל העיר עליהן... לשעבר היתה מתכסה בבגדי צבעונין ומילתין שלה, ועכשיו היא מתכסה בסמרטוטין". וכן הביא הבית יוסף (או"ח סי' תקכ"ט): "ובפרק ערבי פסחים (קט.) תנו רבנן, חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל... ר' יהודה אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן, אנשים בראוי להם, ביין. ונשים בראוי להן, תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין". 

ופסק בשו"ע (אה"ע הלכות כתובות סי' ע"ג): "ומחייבין אותו ליתן לה תכשיטיה, כגון בגדי צבעונין להקיף על ראשה ופדחתה". וחובת הגבר הוא שלא להסתכל בבגדים אלו ובנשים המלובשות בהם.

ולא אסרו הפוסקים אלא בגדים חריגים ובולטים, ואפי' בגד אדום יש שהתירו בימינו לאחר שפשט המנהג (ראה דרכי תשובה יו"ד סי' קע"ח ס"ק ט"ז, ובשם ר' יצחק אלחנן, ובספר "אורחות רבינו הקהילות יעקב" חלק ד' עמ' ע"ד, ובספר "ועלהו לא יבול" תשובות הגרש"ז חלק ג', ועוד).

והוא הדין גם לפאות, כי זהו כלל בהלכות צניעות, שאסורה האשה ללבוש בגד חריג ובולט, וכך הגדיר הגר"מ שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית, בספרו דת והלכה סימן א': "וקשה לתאר או לפרש כללים באיזה אופן הוה פריצות או לא, והעיקר שלא לעורר תימהון... אי אפשר לקבוע בזה שום כללים, אלא דבר אחד יש לזכור תמיד, שבצניעות פשוטו כמשמעו שלא תתבלט בתיקון שערותיה שיסתכלו עליה דוקא".

וכן היא דעת הגר"ח קניבסקי זצ"ל שהביא הרב יעקב צבי בוצ'קובסקי בספר "בנות מלכים" בשם הגרא"ח שצ'יגל שליט"א מח"ס "דולה ומשקה", שאמר לו הגר"ח קניבסקי ש"לגדרי הצניעות בפאה נכרית אין גדר ברור בהלכה, והוא משתנה לפי המציאות".

וכן היא דעת הגרש"ז אויערבאך בספר "ועלהו לא יבול" (תשובות הגרש"ז, חלק ג' עמ' ע'): "התפרסמו גדרי צניעות בפאות נכריות של נשים, שהתייחסו לצבע הפאות, לאורכן, לצורתן וכו'. גם שמו של הרב הוזכר ביחס לגדרים אלו. שאלתי את הרב ביחס לגדרים השונים שהתפרסמו: האם זה נכון שאסור שפאות נכריות תהיינה בצבע כזה וכזה? וענה... אני לא יודע לומר לך גדרים בענין פאות נכריות של נשים, אך הכלל הוא שמה שבנות ישראל הכשרות נוהגות - זה בסדר".

וברור ופשוט שאין בהלכה איסור על האשה להתייפות, גם אם היא אשת איש וגם אם זה ברשות הרבים, וזה מובא בגמרות מפורשות (ראה למשל תענית כ"ג באשת אבא חלקיה), וכן הביא בספר "טהרת משה" עמ' קצ"א בשם מהרי"ק: "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור [מעצב] כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית".

ועוד שם, "שאלה: מדוע כת"ר מתיר ללכת בפאה, מדוע אין כאן חשש לדברי הרמב"ן "נבל ברשות התורה", כי הרי מטרת הכיסוי משום צניעות - ששערות האשה לא יראו כי הם מושכות את יצר לב האדם, ולכאורה רוח ההלכה אין כאן". תשובה: "מותר גמור לילך עם פאה נכרית, ומשנה שלמה "יוצאה האשה... בין משלה בין משל חברתה בין משל בהמה". ועיין פירוש הרמב"ם שם. ומעולם לא מצאתי אני שחייב אדם לקחת אשתו לדקורטור כדי לבחור לה בגדים המכערים אותה. וכת"ר דריש טעמיה דקרא לפי דעתו, ולית לן בה".

בדברי מהרי"ק האחרונים יש הרבה מה להרחיב, בטעות הנפוצה שכביכול כיסוי ראש הוא משום צניעות, אבל בתורה אין רמז לזה כלל, ומהיכי תיתי לדרוש טעמא דקרא, ובפרט שבגמ' עירובין מפורש שהוא משום קללת חוה, ואין בו הגיון (גם אין שום הגיון לחלק בין נשואה לרווקה, אם היה זה פריצות בעצם).

שנית, יש טעות בסיסית בדבריך. אף אחד מהפוסקים לא התיר "פאות סקוטש מכוערות". לא מיבעיא הפאות שלפני מאות שנים, שזה מפורש בדברי הפוסקים שהיו עשויות משיער טבעי ונראות כשיער ממש, ואצטט לדוגמא ממהר"י קצנלנבוגן לפני 500 שנה: "למראה עין יראה כאילו הוא שיער שלהם".

ור' שמואל קלוגר (שנות חיים תשובה שט"ז) כתב לפני 250 שנה: "אף ההולכות בפאה נכרית מה מהני זה, הרי הרואה לא יידע ויסבור דשלה הוא". ובספרו קנאת סופרים (תשובה ע"ב): "דהרי אי אפשר להכיר בלי הבחנה [=בלי להתבונן] אם הוא שיער שלה או של אחרת".

ובשו"ת חסד לאברהם (אה"ע סי' פ"ז) כתב לפני 200 שנה: "שנראה כאילו הולכות בשערות עצמן מגולות... שניהם דומין זה לזה ואין היכר כלל בין פאה נכרית לשערות עצמן".

ובספר ברכת שלמה (עמ' ח') כתב לפני 100 שנה (בשנת תרפ"ח): "התחילו עתה ללכת בפאות העשויין משערות קצרות תלויים באופן שאין ניכר כלל אם היא נשואה או פנויה, ונראה ממש כהולכת בגילוי שיער".
ועל זה גופא כתבו המתירים לחלוק ולהתיר, מטעם שאין לחוש למראית העין.

אבל גם לפני 3400 שנה, היו הפאות נראות כמו הפאות של היום...
לפני כמאה שנה גילו שני ארכיאולוגים מאיטליה מערת קבורה בכפר מצרי עתיק, ובו נקברו הזוג חה ומריט לפני 3400 שנה, בתקופת מתן תורה. הקבר השתמר בצורה מושלמת, בצורה נדירה ביותר, ונמצא שלם וחתום. כל חפציהם של בני הזוג הוצאו מהקבר והם מוצגים כעת במוזיאון המצרי בטורינו שבאיטליה.

בין החפצים הכוללים חמישים בדים, עשרים ושש חצאיות באורך הברך, ארבעה צעיפים ועוד, השתמרה גם הפאה של הגברת מריט, ולראשונה ניתן לראות בחוש כיצד נראתה פאה מלפני דורות רבים. המראה שלה הוא כמראה הפאות של ימינו הנראות כשיער טבעי, אך במקום שיער חלק הנהוג בזמננו, עשויה הפאה כולה קליעות של שיער המשתלשלות ויורדות.

תסרוקת זו היתה נהוגה בזמנם והמשיכה גם בזמן הגמ' כאשר השיער הקלוע היה נחשב ליפה ביותר, וכמובא בגמ' במסכת סוטה (דף ט.) "היא קלעה לו את שערה, לפיכך כהן סותר את שערה", וכמובא בתשובות הגאונים (שבת דף ס"ד): "פאה נכרית. שיער שמביאין מבחוץ ומקלעין אותו יפה יפה, ומניחין אותו בראשי כלות כל ימי חופתן".

על התגלית הארכיאולוגית הענקית יש ערך שלם בויקיפדיה האנגלית, ומתואר שם פרטים נוספים: הפאה היתה מונחת בתוך ארון עץ גדול בגובה 1.10 מטר, והיא עדיין זרחה מהשמנים המבושמים שנמרחו עליה, בדיקות מעבדה זיהו שמנים צמחיים מסויימים שמטרתם היא הענקת לחות לשיער כדי לשמור עליו במצב טוב.

ולכן, ההמצאה כביכול התירו רק "פאות סקוטש", היא המצאה נלעגת שמטרתה לדחות בקש את ההיתר המרווח לפאה, שהתירו מאות פוסקים. וממילא, אין מקום כלל לשאלתך.