מדוע לא "להחמיר" וללבוש מטפחת?

שאלה:

בכל הלכה משתדלים הליטאים לחפש את כל החומרות האפשריות, מדוע דוקא בפאה הם מקילים ולא מחמירים כמו כל השיטות?

תשובה:

טענה זו אינה נכונה, מכמה סיבות -

א. הליטאים אינם מחמירים במה שמקובל אצלם להיתר משנות דור, אלא להיפך, המחמיר נקרא אצלם רפורמי. 

וכן בספר "אפיקי תורה" על מסכת סנהדרין (עמ' ל"ד), כתב הגאון רבי יעקב הורוביץ זצ"ל, ראש ישיבת אופקים: "ידוע המעשה באחד ששאל את הגאון רבי שמשון דוד פינקוס זצ"ל, מדוע אשתו חובשת פאה נכרית, הרי זו מחלוקת גדולה בין הפוסקים. וענה לו הגרש"ד זצ"ל שאיננו רפורמי. כשהביע השואל את תמיהתו על תשובה זו, ביאר לו רבי שמשון במתק פיו שאביו נוהג בזה היתר, וכן שני רבותיו, ורבותיהם של רבותיו גם כן התירו זאת, ולכן אין הוא בא לחדש דברים באופן שונה מכל מה שקיבל במסורת. וזה דבר נפלא למתבונן, שכשם שהמשנה לקולא נחשב רפורמי, כך גם המחמיר בדבר שהוא נגד המסורת שקיבלנו מרבותינו, נחשב רפורמי".

ב. אין להחמיר כאשר החומרא היא על חשבון אחרים, וכן אמר הגאון רבי פנחס ברונפמן שליט"א, אב"ד בבית דינו של הגר"מ גרוס (תמצית מדרשתו בפסח תשע"ח): "האשה שרוצה ללכת עם פאה - זכותה ללכת עם פאה, ואין בעלה יכול לכפות אותה נגד רצונה.. ר' שמואל אויערבאך זצ"ל היה שואל את האשה אם זה מפריע לה או לא, אם היא רוצה להחליף או לא.. לעשות מזה תעמולה, לפי דעתי זה לא הגון.. כתוב בגמ' שהמלך לא יכול לדון, כי לא דנים אותו, ולכן אינו יכול לדון מישהו אחר. אתה, את החומרות תחמיר על עצמך, אל תלך ותזרוק את הפאה של אשתך בזמן שאתה לא יודע אם אולי זה פוגע בה, אם היא תתבייש לצאת לרחוב".

וכן בהגדה של פסח "אהלי תורה" (עמ' 42) להרב שלום מאיר וולך שליט"א, מפי הגראי"ל שטיינמן, מובא: "סיפר שהגיע אליו אברך וביקש הסכמה לקונטרס הקורא להחזיר עטרה ליושנה ולהקפיד על גילוי משקים. והשיג הסכמה ממרנן הגרי"ש אלישיב והגר"ח קניבסקי. הודיעו שלא יצטרף להסכמתם, ונשאל מדוע. אמר: "בוא נראה מה יקרה למי שמקפיד על גילוי (ורבינו הקפיד בו), התינוק בוכה והאם מכינה לו דיסה, מחממת את החלב, בוחשת את האבקה, ושומעת קול חבטה ויללה. הילדה נפלה, אולי נפצעה. רצה לראות, הרגיעה וחזרה. הדיסה נשארה לרגע מגולה, יש לשפכה ולהכין מחדש..." אמר המחבר: "אבל זו חומרה ראויה!" ענהו רבינו: "חומרות תחמיר על עצמך. אבל אתה הרי תלך ללמוד, ואת החומרה תשאיר לאשה. לא אתן לכך הסכמה!"

ובספר "מגד מגדות עולם" (ח"א עמ' פ"ד) כתב: "הייתי נוכח כאשר נשאל הגרש"ז אויערבאך זצ"ל על מי שנוהג בחומרא מסויימת אשר עיקר מנהג העולם הוא להקל, אבל מאידך הוא רוצה להקל לאשתו שלא תנהג כמותו, האם יש טעם לחלק בינו לבין אשתו שהוא יחמיר כרצונו, אבל אשתו תסמוך על מנהג העולם? והשיבו הגרש"ז זצ"ל "בשלמא האברך המחמיר מסתמא למד את כל הסוגיא עם כל הראשונים, ונראה לו מהסוגיא להחמיר, שפיר יש בידו להחמיר, אבל אשתו שלא למדה את הסוגיא אין לה סיבה להחמיר נגד מנהג העולם ועיקר ההלכה".

ב. אין זו חומרא אלא קולא, ללכת במטפחת, נגד הגמ', הרמב"ם והשו"ע, וגם בבחירה בין בדיעבד לבדיעבד - בין פאה למטפחת, מטפחת היא קולא ופאה היא חומרא, וכן כתב הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א:

"רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש. וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, במטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי, שזה מפורש בשו"ע שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי במטפחת לבד, וכן נהגו באמת אצלם מדורי דורות, עד שסביבם נשתנה המנהג והתחילו במטפחת לבד. וא"כ אפי' במטפחת אין בזה חומרא, רק קולא נגד הפסק ומנהג מדורי דורות שצריך חוץ מהמטפחת רדיד דוקא, מה שאין כן בפאה נכרית כבר הבאנו לעיל שאולי לכ"ע אין צורך ברדיד".

וכן כתב האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל: "בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע. וגודל הענין מובן גם מגודל השכר על קיום הציווי, כפי שנצטווינו. וכלשון הזוהר הקדוש (ח"ג, קכו.) מתברך בכולא, בברכאן דלעילא ובברכאן דלתתא, בעותרא בבנים ובבני בנים" (אגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה. נוסח דומה נכתב בכמה מכתבים נוספים, וכן הובא בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ז).

וכן בספר "תפארת אבות" (חלק שישי - פניני האור לציון, עמ' ל') שיצא לאור ע"י ישיבת "אור לציון" בראשות הגר"א אבא שאול זצ"ל, הובאה דרשת הגרב"צ מתוך הקלטה: "אם שערות האשה יוצאות בחוץ, לפי הזוהר זה לא טוב. ופאה עדיף, שהיא מכסה את כל הראש. ולא נקראת הולכת וראשה פרוע, כך משמע מהרמ"א. ואפילו שיש חולקים, אנחנו פוסקים כמו השו"ע והרמ"א".

וכן העיד בשו"ת אור יצחק (חלק א' אה"ע סימן ג) על דעת הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, וזה לשונו: "וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת". והגאון רבי יצחק עבאדי זצ"ל הוסיף על זה: "ופוק חזי שדבריו צודקים".

וכן הובא בספר "דינים והנהגות מהחזו"א" (חלק ב' פ"ח אות ט'), שיש יתרון לפאה נכרית על כיסוי ראש במטפחת הנפוצה בזמננו, שאינה מכסה את כל השיער, ומידי פעם מחליקה מהראש. וכן הביא בספר "נזר החיים" (עמ' רי"ד) בשם הגר"ח קניבסקי, שכן דעת החזו"א. 

וכן כתב הגאון רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר זצ"ל: "ולענ"ד גם ללבוש מטפחת היא קולא, וטעמי משום שקשה מאוד לכסות הראש כמו שצריך, והיינו מעל המצח ומעל העורף, ששם מצוי שהשערות בולטות כי אין המטפחת יכולה לכסותן לגמרי. ולכן עלינו לבאר מה עדיף, מטפחת שמגלה חלק מן הראש, או פאה שאינה מגלה כלום".

"וכנזכר לעיל, לבישת הפאה הנכרית היא תלויה במחלוקת, וכבר הכריע הרמ"א שיש על מה לסמוך. אמנם כאשר האשה מגלה מקצת שערות הדבר אסור לכל הדעות, שהרי רק השערות שאי אפשר לצמצם אותם מותר להיות מגולות, וכמש"כ המשנ"ב. ולכן נראה שהפאה עדיפה על מטפחת שמגלה מקצת שערות" (שו"ת אבני ישפה חלק ז' אה"ע סי' קט"ו ענף ד').

וכן הביא בספר "מאיר עוז" (סי' ע"ה סעיף ב' אות ב') בשם כל גדולי ישראל, וזה לשונו: "ושמעתי שהורו גדולי ישראל, אחר שנתגלה שיש שערות הבאות מע"ז, ורצו אברכים יר"ש לשנות המנהג ולהתחיל ללכת עם כיסוי ראש מבד - לא הסכימו לזה, וטענו שכיון שלמעשה בכיסוי ראש רגיל בדרך כלל מתגלה מקצת מהשערות, משא"כ בפאה, לכן אין לשנות את המנהג".

ד. ה"חומרא" בלבישת מטפחת גוררת "קולא" גדולה אצל הבעל שיתן עיניו באשת חבירו, וכן כתב בהגהות יעב"ץ למסכת יבמות (סג:) הנדפסים בסוף המסכת, וזה לשונו: "אשה יפה אשרי בעלה, מספר ימיו כפליים. קמ"ל שלא ישא כעורה... כדי שלא יתן עיניו באשת חבירו. היינו דסמיך ליה "העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה וכו', מאן דעבד הא עבד הא".

וכן כתב מרן הגר"ש משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן ח"ב (אה"ע סימן טז): "מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".

וכדבריו כתב הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, וזה לשונו: "עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה. ובפרט בדורותינו אלה ראו ענין זה נחוץ למאוד, שדרכו לצאת חוצות לפרנסתו" (קובץ אור ישראל ל"ו).

וכן אמר הגאון רבי יהודה עמית, ראש ישיבת קרית מלאכי, בדרשתו (ה' שבט תשפ"ה): "ר' חיים גריינמן אמר 'תעזבו את הנשים, אתה רוצה לתקן את העולם תעבוד על עצמך, תעבוד על שנאת חינם ועל לשון הרע...' אם אתה לא שומר על העיניים, לא יעזור לך כלום... היום אחוז הגירושין גבוה, וחלק גדול מהגירושין הוא על שטויות, ואם היתה מוצאת חן בעיניו, יתכן שהיה חוסך את זה. היה לי פה בחור ישיבה שסבא שלו רב בקהילה ספרדית, והוא אמר: הרבה גיטין היו נמנעים אם היו הולכות עם פאה! וכאשר יש גט, זה דרך כמעט בדוקה לאבד חלק מהילדים לרחוב החילוני".

והביא הגאון הנ"ל את המעשה באבא חלקיה המובא במסכת תענית (דף כ"ג), ואמר על זה: "אם אתה פעם אחת כועס על אשתך, והיית יכול לחסוך כעס אחד, מישהו יכול לשקול כמה שווה הכעס הזה מול ההידור הזה שלא תלך עם פאה נכרית? מישהו יכול לשקול כמה שווה הענין הזה שאם תלך נאה יותר, הוא לא יתן עיניו באשה אחרת?"

ואעתיק כאן את המעשה הנ"ל (כלשון תרגום "מהדורת שוטנשטיין", למען ירוץ הקורא): "אבא חלקיה היה נכדו של חוני המעגל וכו'. פעם אחת היה העולם זקוק לגשם, שלחו החכמים זוג חכמים אליו לומר לו לבקש רחמי שמים שיבואו גשמים. הלכו לביתו, אך לא מצאו אותו שם. הלכו לשדה לחפש אותו, ומצאוהו שהיה עודר בשדה וכו'. כשהגיע לעיר, יצאה אשתו לקראתו כשהיא מקושטת בתכשיטים". ע"כ. והלכו כך עד שהגיעו לביתו וכו'. ובהמשך מובא בגמ': "אמרו לו החכמים לאבא חלקיה, אנו יודעים שהגשם בא מחמת תפילת הרב, כלומר: מכירים אנו בגדולתך ואין אנו מהרהרים אחריך. אלא שבכל זאת אנו מבקשים שיסביר לנו הרב את פשר הדברים האלה הנראים לנו תמוהים... מאיזה טעם, כאשר הרב הגיע לעיר, יצאה אשתו לקראתו כשהיא מקושטת בתכשיטים? אמר להם אבא חלקיה: כדי שלא אתן עיני אלא בה, ולא באשה אחרת". ע"כ. ובגמ' לא מובא חולק על זה, ולא הביאה הגמ' מעשה זה אלא ללמדנו.

והנראה בפשטות בביאור הדברים, שהחכמים תמהו: מדוע יצאה אשתו לקראתו עד פתח העיר כשהיא מקושטת, והלא היא מכשילה בזה את עין הרואה, והיה לה להתקשט רק בביתה לעיני בעלה ולא לעיניהם! (ובספר "בן יהוידע" כתב: "החכמים שידעו בה לא הסתכלו בה ח"ו, אלא כך נזדמנה ראייתה לנגדם בעל כרחם, וכאשר אמרו בגמ' על רבן גמליאל כשראה ריבה אחת ובירך על ראייתה"). וענה להם אבא חלקיה, שהעיר אינה כמו השדה, כי בעיר מצויות נשים, ויש חשש שיתן עיניו באשה אחרת, ועל כן באה אשתו הצדקת כשהיא מקושטת, ללוותו בהליכתו ברחובה של עיר, כדי שלא יתן עיניו באחרות עד שיגיע לביתו. ואע"פ שגם אחרים יכולים לראותה מקושטת ויהרהרו אחריה, הרי זו חובתם שלא להסתכל בה, והיא יצאה ידי חובתה כשאינה לובשת בגד אדום וכו', ואינה יוצאת דופן בין הנשים.