הסיפור של לאה חיה פולנסקי - היה או לא היה?

שאלה:

ראיתי פעם מישהי שסיפרה שרצו להעניש אותה על זה שהייתה הולכת בפאה נכרית, אע"פ שרב התיר לה, וזה סתירה לכל יסודות התורה והיהדות! מה יש לכם לומר על זה?

תשובה:

כוונתך מסתמא לסיפור המפורסם של לאה חיה פולקובסקי (היא מזדהה בשמה האשכנזי, כדי לתת את התחושה שאף האשכנזים מתנגדים וכו', אך למעשה היא עצמה ספרדיה. שמה האמיתי לפני החתונה הוא חיה קקון).

הסיפור הזה הוא "היהלום שבכתר" אצל עסקני הצניעות, והוא כנראה הצליח מאוד, עד שהפך לספר בשם "לפני שיהיה מאוחר".

הסיפור הזה, בניגוד לסיפורים אחרים, אינו מצוץ כולו מן האצבע, אלא הבסיס לסיפור הוא אמיתי (שהרי כל שקר צריך מעט אמת כדי להתקיים), ואכן בעלה דורון נהרג בתאונת דרכים סמוך לאלעד, והיא היתה במצב קשה, ומנקודה זו מאוד קל להמציא סיפור טוב, וגם להמשיך עם הרצאות ברחבי הארץ לזיכוי הרבים.

אז לאחר ששמענו את סיפורה של הגברת מתוך הרצאתה, הבה נבדוק הכצעקתה.

א. כל הסיפור, מתחילתו ועד סופו, סובב על כיסוי ראש, פאה וכו'. מי שזה לא מדליק אצלו את כל הנורות האדומות, כנראה הוא מאוד מאוד מאוד תמים. כמובן שאדם שמאמין שהקב"ה הקפיד על אשה שהלכה עם פאה כדעת רוב פוסקי הדור, הוא גם תמים מאוד. אבל זה עדיין אפשר להבין (כי האוסרים חיים בבועה מסויימת).

ב. הגברת מספרת שהיתה דוגמנית. ביקשתי מאחד משומעי לקחי החילוניים שיבדוק אם ידוע במקום כלשהו על דוגמנית בשם "לאה חיה קקון", או לאה קקון, או חיה קקון (שמה האמיתי לפני החתונה), אף אחד לא ידע ולא שמע. אם כי כבר נפוץ בעולם המחזירים בתשובה שכל אחת שהצטלמה פעם אחת קוראת לעצמה "דוגמנית" ומכבירה שבחים על עצמה.

בתחילה לא ייחסתי חשיבות לפרט זה, אבל לאחר מכן הבנתי מדוע היא היתה צריכה להדגיש (או להמציא) את העובדה שהיתה דוגמנית, שכמובן היא לא מביאה ראיה לזה: היא טוענת שהנשים של אלעד עם הפאות הזכירו לה את החברות שלה לעולם הדוגמנות (ואפילו להן לא היה שיער כ"כ גולש ויפה כמו שיער הפאות היבשות של החרדיות...)

ג. היא מספרת על תהליך הגירושין שלה: התהליך החל מיד אחרי חתונתה - בעלה יצא למילואים, היא חזרה בתשובה, ובדיוק באותה תקופה שסוף סוף היא זכתה לפרי בטן הם התגרשו, היא נשארה עם תינוק בן 10 חודשים, והיתה בתחילת ההריון של בתה השניה, ו"אחרי 4 שנים היא הכירה את דורון פולקובסקי".

ביקשתי ממאן דהו לבדוק, והוא גילה שאכן מבעלה הראשון (אריק רגב שבתאי) יש לה שני ילדים, אחד בן עשרים בשם "אלטרשן אסלאם" שחי בכפר הערבי "אטרש" (מוזר מאוד), ועוד ילדה שהיא כיום בת 18 ויש לה שם יהודי. מסתבר שהיא לא נשארה עם אותו תינוק בן עשרה חודשים.

כמו כן, בין בנה מבעלה החדש דורון, לבין בתה הקודמת, יש הפרש של פחות מ4 שנים. היות והיא התגרשה בתחילת ההריון שלה, בהנחה שהריון לוקח תשעה חודשים, ובהנחה שגם ההריון של בנה לקח קצת יותר מתשעה חודשים, נמצא שהיא התחתנה כעבור שנתיים בערך, ולא כעבור 4 שנים. מדובר אולי בפרטים שוליים, אבל הם מלמדים על אמינותה של המספרת הדגולה שרוצה לזכות את הרבים.

ד. בהמשך הסיפור, היא סותרת את עצמה מיניה וביה. בהתחלה היא טוענת "המשכתי לכסות את הראש, כמו שהייתי תמיד". לאחר מכן היא טוענת "שמתי והורדתי, שמתי והורדתי", ותוך כדי דיבור היא אומרת "אמרתי לקב"ה, עדיף שתכרות לי את הראש מאשר שאני אכשיל אנשים עם השיער שלי". מבהיל. לאחר מכן היא מוסיפה לספר "כשהגעתי לאלעד לא הבנתי, למה סיפרו לי שכ"כ קשה לכסות את הראש?" אז עכשיו מדובר שסיפרו לה, ולא בחוויה אישית...

ה. היא מספרת שהיא רצתה ללבוש פאה, ושאלו רב על זה. משתמע מדבריה שהיא רצתה ודוקא בעלה התנגד. היא מספרת שהוא אמר לה "אין מצב בעולם שאשתי תראה ככה!... הוא לא היה מוכן לקבל, אותו לילה היה לילה לבן". אבל הרב אמר לו "יש הרבה פוסקים שמתירים, תעזוב אותה, תניח לה".

מעניין מאוד שאותו דורון השתייך לקהילת חב"ד באלעד והדבר היה ידוע ומפורסם, באופן שפטירתו פורסמה בכל אתרי חב"ד, ועם כל זה היה צריך לשאול רב על זה, כאשר בחב"ד פשוט וברור לכולם שאין כיסוי ראש אחר חוץ מפאה...

אולם אחרי הכל יתכן שזה נכון (כי אותו דורון היה חוזר בתשובה, ובדרך כלל לחוזרים בתשובה יש נטיה להתנגד), ולפי זה ברור ופשוט מה המניע של המצאת הסיפור: בעלה מאוד התנגד לחבישת פאה, היא לבשה פאה על אפו ועל חמתו, כשהוא נפטר והיא התגעגעה אליו, ובמקביל היא קראה סיפורי גיהנום על פאה, היו לה יסורי מצפון קשים, מדוע התנגדה לו, והחליטה לזכות את הרבים ע"י סיפור מרגש שיהיה לעילוי נשמתו....

ו. כשהיא מגיעה לעיקר העיקרים, סיפור המוות הקליני ,היא מספרת על קולות שהיא שומעת: "אבות ואמהות וסבים וסבתות וילדים ותינוקות", שצועקים לה "הכל בגללך... אנחנו קיבלנו עונשים חמורים בגללך... את הלכת ברחוב וגרמת לנו להסתכל עלייך, ואת גרמת לנו להיכשל בגללך".

מעניין מאוד איך נכשלו בה האמהות, והסבתות, ובמיוחד הילדים והתינוקות... (זה מה שקורה כשלא מכינים שיעורי בית כמו שצריך, ומעתיקים בלי קשר מסיפורים קודמים).

ז. הסיפור בשלב מסויים מסתעף לשטויות והבלים, באופן שברור שזה לא תהליך נורמלי של מוות קליני (תהליך נורמלי שמסופר בסיפורים הוא הגעה לבית דין של מעלה, דין וחשבון, וירידה בחזרה לאחר שהוחלט להשאיר את האדם בעולם). היא ראתה את עצמה באיזה חדר דמוי צינוק, "ובאחד הפעמים" שהיא הגיעה לצינוק פתאום נכנסה אשה עם מטפחת, והסבירה לה הלכות צניעות... ואז "באחד הפעמים" (כנראה היא למדה אותה הלכות צניעות תקופה ארוכה) היא אמרה לה שהיא נשלחה ע"י בבא סאלי כדי ללמד אותה הלכות צניעות. מסתבר שלבבא סאלי אין מה לעשות בגן עדן, אלא רק לשלוח שליחות ללמד הלכות צניעות את הנשים שנמצאות במוות קליני (לא הכניסו לחינם את בבא סאלי לסיפור. זה המשך טבעי לסיפור שהמציאו עליו, שכביכול אמר שכל ההולכת בפאה תישרף עמה).

ח. אחרי שהיא התעוררה כבר בטיפול נמרץ, שוב היא "הריחה ריח של תבשילים" ומצאה את נשמתה פורחת ועולה, ושוב "מוות קליני". מדהים. מעניין שאין תיעוד רפואי לכל הניסים והנפלאות. איפה העדויות של הרופאים, איפה המסמכים שמתעדים את כל הסיפור הזה?

ואז היא רואה שולחן שבת עם בעלה בראש השולחן (בקיצור, לחלומות והזיות היא קוראת מוות קליני).

ט. לאחר מכן היא מתארת מפגש עם הקב"ה (אור גדול ועצום וכו', כמתואר בשאר הסיפורים) ובאותו מפגש, שוב סתירה מיניה וביה: היא היתה כל כולה מכוסה בחתיכת בד, כולל ראשה, מעין רעלה כזו, ותוך כדי דיבור היא לקחה את הפאה "שהיתה לה באותו זמן בראש" וזרקה אותה מול האור... ואז היא הרגישה "שהאור מחייך אליה".

וכמובן, שוב פעם היא לא מסבירה כיצד היא יצאה מהמוות קליני הזה, לאחר המפגש עם הקב"ה.

י. לסיום היא מספרת שהיתה אצל הגר"ע יוסף וסיפרה לו את סיפורה המרגש, והוא אמר לה "שהוא בדק אחורה, בכל הפוסקים הראשונים והאחרונים, ולא ראה ששום פוסק התיר פעם פאה".

מעניין שהגר"ע יוסף עצמו הביא בספרו "יביע אומר" (ד, ה, ובספרו הליכות עולם) כמה וכמה פוסקים המתירים פאה. שלטי גיבורים, רמ"א, מגן אברהם, פרי מגדים, משנה ברורה, ישכיל עבדי, אגרות משה, ושמש ומגן. למעלה משבעה פוסקים... ועל פי זה הסיק, שאפשר להתיר לגרושה ואלמנה, היות ויש מתירים אף לנשואה...

אגב, באתר ברסלב סיטי יש התייחסות מעניינת לסיפור זה.

השואל כותב: "שמעתי סיפור מפחיד על אישה אחת... היא עברה תאונה שבה היא איבדה את בעלה ואת העובר שבבטנה, ובתוך כך נשמתה עלתה לשמים ושם רדפו אחריה משחיתים שאמרו לה: "את בראת אותנו בגלל שחבשת פאה וגרמת לאנשים להסתכל עלייך!"

מוהרא"ש זצ"ל עונה: "אני מוכרח להגיד לך שכל אלו הדיבורים והסיפורים שמדברים ומספרים על נשים שהולכות עם פאה נוכרית וכו', הכל דמיונות שאין להם שום שחר וכו', והכל שקר וכזב..."