האם גדולי הדור מתנגדים או מעודדים את התעמולה נגד לבישת פאה?

שאלה:

מה רע בתעמולה נגד פאות, ומה יקרה אם אשה אחת תתחזק ותכסה את ראשה עם מטפחת ולא עם פאה? למה מתנגדים לכך?

תשובה:

גדולי הדור התנגדו לתעמולה זו, מכמה וכמה סיבות.

ראשית, התעמולה נגד פאות מבוססת בעיקר על שקרים ובדותות, ושמועות שלא היו ולא נבראו, והומצאו לצורך "חיזוק" נשות ישראל, ע"י אנשים החושבים שמותר להם לשקר "לשם שמים". חובה להעמיד את האמת על תילה, ולהזים את כל השקרים והבדותות, בפרט כאשר לוקחים גדולי דור שנשותיהם חבשו פאה, ודעתם היתה שפאה עדיפה, וממציאים בשמם שטויות והבלים ("החזו"א: בפאה יש ריח של איסור דאורייתא").

שנית, התעמולה נגד פאה הורסת הרבה בתים בישראל. לפעמים קורה שאשה "מתחזקת" ומחליטה ללבוש מטפחת, הבעל אינו מרוצה מהענין ומתחילה מריבה שמתמשכת על פני כל החיים, או להיפך; הבעל "מתחזק" עקב חומר פרסומי שקרי שהוא קרא בבית המדרש, מגיע לאשתו ודורש ממנה להחליף למטפחת. כמה מריבות היו נחסכות, לו היו יודעים שניהם את האמת?

שלישית, לפעמים הנשים מפחדות מאוד מהגיהנום המובטח להן בלוחות המודעות, עקב חבישת פאה, אך מאידך גיסא אינן יכולות להוריד את הפאה מראשן, ולהיות שונה מכולן. המצב הזה גורם להן להתדרדר מבחינה רוחנית, כי "אם כבר אז כבר", היות וממילא מחכה להן גיהנום, אפשר ללבוש חצאית קצרה מעל הברך, שזה איסור דאורייתא לכל הדעות, וכו' וכו'.

רביעית, לא חכמה היא מצד האשה "להתחזק" ולחבוש מטפחת, כאשר אינה מוצאת חן בעיני בעלה, ועקב כך הוא מסתכל על נשים אחרות שהולכות עם פאה. באופן זה, יצא שכרה בהפסדה. נימוק זה כתבו כמה מגדולי הדור, בהעדיפם פאה על מטפחת. ולדוגמא, הגר"ש משאש: "מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".

גדולי הדור מתבטאים בחריפות נגד תעמולת השקר

מצינו לרבים מגדולי הדור שהתבטאו בחריפות נגד התעמולה הזו שמתנהלת שנים רבות נגד הנשים החובשות פאה.

הראשון לציון, הגאון הרב אליהו בקשי דורון שליט"א, כתב בהסכמתו לספר "חן וכבוד":

"נכון לצאת נגד היוצאים ביד רמה נגד המקילים, בפרסומים השונים, לפי שאין זה דרכה של תורה, ובפרט שרבים וטובים נהגו בזה להקל".

הגאון רבי שלמה קורח זצ"ל, רבה של בני ברק, כתב בהסכמתו לספר חן וכבוד:

"אלה ששייכות לקהילות גדולות על רבניהם ופוסקים, יש להן על מי לסמוך, ואינן פושעות ח"ו, וכל מרעין בישין באין בגללן. לא זו הדרך לשכנע, שהרי מצאנו כמה פעמים בריתחא דאורייתא "לייט עלה אביי" ואע"פ כן לא נפסקה הלכה כמותו, ויש עוד לייט עלה רב ורב יוסף ואכמ"ל".

הגאון רבי שמואל דוד הכהן מונק זצ"ל, רב דק"ק חרדים בחיפה וראש בית המדרש להוראה שם, במכתב שפורסם בקובץ "אהלי שם" (קובץ ט'), כתב:

"ב"ה, חיפה ח' מרחשון תשל"ז לפ"ק. יהא שלמא רבה מן שמיא וחיים להרה"ג... אחר דרישת שלומו הטוב כמשפט. הנה כבר כתבתי בענין זה להראב"ד הגר"י וייס שליט"א, וגם לר' אלעזר בריזל שליט"א, אבל אחשוב שיהיה לתועלת שיתערבו בזה גם אנשים אחרים, שיש הכרח לסלק ממשמרת הצניעות את האנשים הנותנים חיתתם בארץ חיים, ורוצים לכוף רצונם על בעלי הוראה.

אמנם מחלה ירושלמית היא לומר דעות לרבנים, אבל עד הנה לא היה בדרך כלל דברי גנאי, ויש צורך להשתיק זאת ההנהגה בעודנה באיבה. אם לא יסלקו את האנשים האלה, יהא דין משמרת הצניעות כדין המזרחי וגרוע מזה, כי גם המזרחי רגיל לכוף דעותיו על רבנים.

מה שראיתי מתוך מכתבו של מעלת כבודו שכבר העיזו פניהם כלפי הפמ"ג (אולי עוד יעיזו כלפי מג"א ורמ"א) לא אבין בכלל, והרי המשנ"ב הוא שהסכים לפסק הפמ"ג, וא"כ לא בלבד על הפמ"ג אנו סומכין אלא אף על המשנ"ב.

ומה שטענו ששלטי הגיבורים מיירי בחצר דוקא, כבר שמעתי, ואיני מבין הרי זו ממש טענת החולק מהר"י קצנלנבוגן זצ"ל, ולא עלה על דעתו להפוך בזכותו של שלטי הגיבורים דמיירי בחצר דוקא. ומה שהעתיקו במודעה שלהם דברי המשנ"ב במקוטע, דהיינו הצד להחמיר ולא הצד להקל, זהו זיוף... זהו מה שבדקתי אחריהם והחלק יעיד על הכלל... ואכפול דברי שיש הכרח לסלק את האנשים הללו ממשמרת הצניעות".

הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז' לצעירים, (הובאו דבריו בקובץ בית הלל - י"ט), כתב כי בגילוי דעת שהתפרסם בשמו הוצאו דבריו מהקשרם לגמרי - כלומר רמאות ממש, ובתעמולה נגד לובשות הפאות יש סכנה:

"בס"ד, י"ז סיון תשס"ד. למעלת כבוד הרב... על דבר אשר כמה שאלו בזה שחתמתי על כרוז שמשתמע ממנו קריאה להרחקת חבישת פאה נכרית, אפרש דעתי בענין.

הנה דבר פשוט שלא היתה כוונתי לחוות דעתי בעצם היתרון של הפאה הנכרית, אשר נידון זה כבר עלה על שולחן מלכים גדולי הדורות הקדמונים זי"ע, ומגדולי הדורות ז"ל היו שהנהיגו כן בביתם ונהרא נהרא ופשטיה, ובהרהור אחר פסקם יש בה פרצה.

ובאמת דכיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב, וכל מטרת החתימה היתה לבקשת קבוצה לחזק המנהגים שהנהיגו ע"פ אמותיהם והחיזוק היה בתרתי, האחד שלא יראו עצמן כיוצאים מן הכלל, ועוד והוא העיקר, שלא יבואו ע"י המטפחת לפרוץ ולהוציא משערן החוצה כאשר נכשלו בזה רבים.

אבל התעמולה שעושין בדבר, יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין, ואין דעת תורה נוחה מזה שיצא ח"ו איזה פרצה, ואלו המבינים ישפיעו על השניים בכדי שהצניעות יהיה שמור בכלל ישראל".

והגאון רבי משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית, כתב בכרוז משנת תש"ל:

"לאור הכרוזים על "איסור" לאשה לצאת בפאה נכרית, והשמועה שיש נשים ובמיוחד מהספרדים שהורידו הפאה נכרית ולובשות מטפחת, יש בזה מכשול רב מאוד, דמצוי שאינה מכסה כל שערות ראשה, וכן ברשות הרבים לא מספיק מטפחת לבד, וצריכה מעיקר הדין גם רדיד, דהיינו שני כיסויים כמפורש בשו"ע, שלא להיכשל במקצת שערות מגולות, והיות שלא מסכימות לכסות כל השערות, על כן מקצת שערותיהן מגולות, ויש בזה איסור תורה וגילוי ערוה.

הריני מודיע דעתי שכל המהרהר אחר מנהג שנהגו בו רבבות אלפי כשרי ישראל, ובראשם גאונים וצדיקים, ידו על התחתונה, שיש לפאה נכרית יסוד בהלכה במנהגי ישראל וגדולי הפוסקים, ואין לחלק בין אשכנזים לספרדים, שהפוסקים שהתירו סמכו על הגאון הספרדי שלטי גיבורים".