האם כולם מודים שפאה היא בדיעבד ומטפחת לכתחילה?
שאלה:
האם כולם מודים שמטפחת שמכסה היטב את כל הראש עדיפה על פאה שהיא שנויה במחלוקת? ומה הדין של שיער שיוצא קצת בצדדים?
תשובה:
מקובל לחשוב שפאה שנויה במחלוקת אבל מטפחת מותרת לכולי עלמא. והדבר אינו נכון, דבגמ' כתובות ע"ב איתא שהיוצאת בקלתה עוברת על דת יהודית. ובהתאם לכך, פסקו הרמב"ם והשו"ע שאסור לצאת עם מטפחת מהבית, בגלל שאינה מכסה הכל, וחובה ללבוש רדיד החופה את ראשה ורוב גופה. ראה שו"ע אבן העזר סימן קט"ו:
"יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכוסה במטפחת... בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה... אין כופין אותו להוציאה, מכל מקום מצוה עליו שיוציאנה".
וכך היה נהוג בקהילות רבות, עד לדורות האחרונים שהחלו לכסות במטפחת, והתירוה הפוסקים מפני שבדת יהודית "אתי מנהג ומבטל מנהג" (שו"ת יביע אומר ד' אה"ע סי' ג'). ויש שתלו עצמם בדברי הב"ח דקלתה היא רשת דקה ואינה כיסוי אטום, אבל אליבא דאמת מוכח מלשון הרמב"ם דהיא כיסוי אטום, וגם להב"ח חובה ברדיד מדין דת יהודית, ומוכרח לומר גם לשיטתו דאתי מנהג ומבטל מנהג.
והוא הדין לגבי פאה, לאחר שהמנהג ללבוש פאות התפשט בישראל התירוהו הפוסקים (ובדור האחרון זה התפשט כאשר רוב הנשים הורידו הכיסוי מעליהן, ודוקא הנשים הצדקניות שלא רצו ללכת בגילוי ראש כמו כולן, כיסו בפאה).
ונמצא שזה בדיעבד וזה בדיעבד, ואמנם יתכן שמטפחת המכסה את כל הראש מהודרת יותר מפאה (אם לא נותנים את הדעת על הבעיה שציינו הפוסקים, שהבעל יכול לתת עיניו באחרות), אבל בכל אופן כתבו רבים מגדולי הדור להעדיף פאה על מטפחת באופן גורף, כי המציאות מוכיחה שנשים רבות מתקשות לכסות כראוי עם המטפחת, שמחליקה בכל כמה רגעים מראשן, ולכן גם אם אשה מסויימת תצליח לכסות ע"י שתניח ספוג תחת המטפחת וכו', היא לא יכולה לערוב לאחרות.
שיער מחוץ לכיסוי
השיער היוצא בצדדים או מחוץ לכיסוי אינו אסור מעיקר הדין, והתירוהו הראשונים במסכת ברכות כ"ד ונפסק בשו"ע או"ח סי' ע"ה, והוא הנקרא "חוץ לצמתה" ותלוי במנהג המקום.
אבל כל זה בשיער היוצא מחוץ לכיסוי, ומחוץ לשטח הראש, אבל שטח הראש עצמו אסור באיסור דאורייתא, וכפי שכתב הגר"מ שטרנבוך בספר דת והלכה סימן א' בשם החזו"א: "ולפני הרבה שנים נתפשטה שמועה בעיה"ק ירושלים על אחד שם שהתיר גילוי שערות עד טפח, ונכנסתי לרבינו החזון איש זצ"ל ושאלתי אותו מהי דעתו בזה, והוא ענה מיד שכל השערות אסורין בגילוי מדינא, ואלו שיצאו חוץ לצמתן אסורין ממנהג ישראל דור אחר דור. ושאלתי אותו האם האיסור במקצת שערות הוא מן התורה, והשיב שכן, הדבר אסור מהתורה. ושוב ביקשתי ממנו לפרש מהו שערות שיצאו חוץ לצמתן, ואמר שהכוונה השערות בצדדין או במצח, אבל בראש גופא אסור מן התורה כל גילוי, ואמר לי שאוכל לפרסם דבר זה משמו. וכל שכן הגדולים בגליציה והונגריה, שאסרו כל גילוי באיסור חמור מאוד מאוד".
ואמנם שניים מגדולי הדור, הגר"מ פיינשטיין והגר"ע יוסף, התירו שיעור פחות מטפח (דהיינו שתי אצבעות) אבל ההיתר מאוד עמום, והוא חידוש גדול שלא מופיע בשום ראשון או אחרון (וגם רואים אצל הנשים המקילות ב"שתי אצבעות" שזה נגרר אצלן להרבה יותר מזה). ויש המציינים למהר"ם אלשקר אבל אין בו אפילו רמז היתר לגילוי הראש עצמו אלא רק לשיער היוצא וכנ"ל.
וגדולי האחרונים כתבו על כך בחריפות גדולה מאוד, לדוגמא מביא בספר הנ"ל "בשדי חמד מביא עוד מספר "משא למלך" דקצת חכמים שלמדו בבחרותם ושנו ופירשו, רצו לפקפק בהסכמתם, ותלו עצמם באילן גדול המהר"ם אלשקר, אמנם טח עיניהם מראות מהשכיל לבותם, ותלו בוקי סריקי באיש אלהים קדוש, דכל השקלא וטריא שלו היא בשערות שיצאו חוץ לצמתן וכו' ולא בכל הראש או אפי' קצת שיער".
ועוד שם, "ובשדי חמד (מערכת דת יהודית) כתב שבשנת תר"כ בעיר גדולה סלוניקי ראו רבני העיר ובראשם הרב הגדול מהר"א קובה שהתחילו ללבוש איזה לבוש וע"י זה באו לגלות חלק מהשערות, וגזרו בחרם גמור בגזירת נח"ש, ובאו על החתום כל החכמים ורבנים וטובי העיר שלא לשנות כלל לא בענין המלבושים ולא בגילוי שיער ואפי' קצת חוץ לצמתן, ואשר יעשה בזדון ולבבו פונה היום באמרו כי אין איסור בזה הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל ומין ואפיקורס הוא, לא יאבה ה' סלוח לו".
