מה דין פאה שהיא יותר יפה מהשיער?

שאלה:

האם יש בעיה הלכתית בפאה שהיא יותר יפה מהשיער?
אשמח לצטט לכבודו מה ששמעתי:

"קריינית: פאות, כסוי הראש הפופולרי של הנשים הנשואות במגזר החרדי"-הכלה (שאמורה להתחתן) המתלווה אליה בודקת פאה-פאנית: "יש הרבה כלות שמגיעות אלי שקשה להם לכסות את השיער".כלה: "כן בעיני זו מצווה קשה רצח, גם אם אני שומרת מצות כל החיים שלי, ביום אחד פתאום לכסות את השיער שלי.."הפאנית מביאה לה את הפאה והיא שואלת: "אז זו הפאה שביקשתי שתהיה הכי קרובה לשיער שלי? וואו, אמאל'ה"הפאנית שואלת: "נו, כזה קשה?"הקריינית: "מי שפחות הצליח להבין את הקונספט של הפאות הוא דווקא הצלם החילוני שלנו יניב"...החרדית הלקוחה מסבירה לו: "יניב ראית את השיער שלי שבאתי היום זה (הפאה) לא נראה יותר טוב מהשיער שלי ? הצלם בתגובה "זה בעצם שלעשות משהו שהוא יותר צנוע אבל לעשות אותו יותר יפה מהמקור?"החרדית והפאנית עוצרות אותו "רגע רגע, בתורה לא כתוב להיות מכוערת, ואני אגיד לך משהו, יש איזה מחשבה שצניעות היא מילה נרדפת לכיעור, אבל זה לא נכון".הצלם: "זה שאת שמה משהו שהוא כאילו אפילו מחצין אותך עוד יותר אז זה סבבה שזה איזה טריק אבל"..החרדית בתגובה "אבל זה לא ענין של החצנה כל שהיא".הצלם " אז מה הענין, המצוה? זו מצוה, לא?"החרדית: השיער שלי אסור לראות אותו מבחינת הלכה, זה צניעות זה כמו שתשאל למה אישה דתית חרדית לא הולכת עם גופיה, כי זה לשמור על הגוף שלה, על הפרטיות שלה, זה הצניעות שלה, שזה קיים בינה לבין בעלה, המרחב הזה הוא פרטי שלהם שהם שומרים עליו".ע"כ חלק מהציטוט, ונפשי בשאלתי, בעצם כבודו מסכים עם דעת החרדית?(אגב הראיון שודר בערוץ 13 בטלווזיה כחלק ממחקר על האופנה החרדית)ובעצם, האם הפאות לא יותר מושכות מהשיער של האשה?

תשובה:
ראשית אקדים שבאופן עקרוני, פאה אינה יותר יפה מהשיער של אשה צעירה שמתחתנת, אלא רק לאחר שהשיער מכוסה במשך שנים והוא מתייבש או מלבין, אז הפאה יפה יותר מהשיער (וגם המטפחת).

אבל גם הפאה יפה יותר מהשיער המכוסה, יש לדעת שאין איסור בתורה על פריט לבוש יפה, וצניעות איננה כיעור. ולכן אין שום מניעה לאשה להתלבש בצורה נאה, ואדרבה - יש ענין שאשה תתקשט (לרווקה, כדי שירצו להתחתן עמה, ולנשואה, כדי שבעלה יסתכל עליה ולא על אחרות). וכפי שהפיאנית בראיון הטיבה להגדיר (ראה הרחבה בזה כאן באתר).

ואדרבה, הרבי מליובאוויטש זצ"ל ראה בזה מעלה גדולה, שהפאה תהיה יפה, וכל חילונית שתראה תרצה גם, ותכסה את ראשה כדת וכהלכה. ואצטט את לשונו:

"ובפרט בזמננו, שאפשר להשיג פאה נכרית בכל הצבעים, והיא נראית יפה עוד יותר מהשיער שלה עצמה..." (בשיחה לעידוד חבישת פאה). כמו כן הורה הרבי לגב' זלדה נמס, אשת חינוך ידועה: "תמצאי כאן מישהי שהיא מבינה בזה, והיא תלך איתך לקנות פאה יפה, שמי שתראה את זה תרצה גם היא ללבוש פאה" (דבריה הועתקו בספר "לקט שכחת הפאה" עמ' ס"ג).

כמו כן, הרב יוסף יצחק גרינברג שליט"א, שליח חב"ד באלסקה והעורך הראשי של הספר "ימי בראשית", סיפר: "בשנת תש"ז כשהרבי זצ"ל נסע לצרפת להביא את אמו הרבנית חנה נ״ע, הוא השתהה בפריז כג׳ חדשים עד שסידרו את כל הניירות הרשמיים. במשך כל התקופה הזאת מרת טייבל ליפסקר ע״ה אשת ר׳ יענקל ליפסקר ע״ה היתה זו שבישלה את האוכל עבור הרבי, ובעלה ר׳ יענקל היה מביא את האוכל למלון ומכניס את זה לחדר הרבי. 

באחד השיחות שהיה לרבי עם ר׳ יענקל אודות מצב היהדות בפריז בכלל ושל אנ״ש בפרט, אמר לו הרבי שהיה כדאי שיקנה פאה יפה עבור זוגתו מרת ליפסקר, כדי להראות דרך לאלו הנשים המתביישות ללכת עם כיסוי ראש במדינה מודרנית כמו צרפת, שאפשר ללכת עם פאה יפה וכך לכסות את השיער. 

הרבי נתן לו כתובת של חנות לפאות בפריז, ואמר: "דער ארט וואו די פרוי פלעגט גיין", היינו בחנות שהרבנית נ״ע היתה קונה פאות בתקופת היות הרבי והרבנית בפריז.

הרבי הוסיף שלמרות שזו חנות יוקרתית והפאות עולות שם מאוד יקר, אבל זה כדאי מאוד מכיון שהפאות שם מאוד יפות, וזה יפעול על הנשים היהודיות בצרפת וגם על כמה מנשות אנ"ש, שזה נהיה אצלם נסיון גדול ללכת עם מטפחת בבואם למדינה מודרנית כמו צרפת, שבודאי ישמחו ללכת עם פאה יפה. 

ר׳ יענקל ליפסקר סיפר שרעייתו אכן הלכה וקנתה שם פאה, וזו היתה פאה כל כך יפה, והיות שאנ״ש לא היו רגילים לזה, היו כאלו שהציקו לו על כך שאשתו הולכת בלי כיסוי ראש חלילה, ורעייתו היתה מראה לנשים שזו באמת פאה, ועודדה את הנשים לקנות כזאת פאה עבורם" (מגזין COL מפי נכדו הרב מענדל ליפסקר, שליח חב"ד בקליפורניה).

(עוד יש לדעת שהמושג "פאה שנראית ממש כמו שיער" הוא לא מושג חדש, וכך היה מאז ומעולם - לא רק במאות השנים האחרונות ולא רק בזמן חז"ל, אלא אפילו לפני 3400 שנה. ראה באתר אודות "פאות לייס").

הטעות העיקרית של אותן נשים בראיון שהבאת, היא במשפט הזה: "השיער שלי אסור לראות אותו מבחינת הלכה זה צניעות זה כמו שתשאל למה אישה דתית חרדית לא הולכת עם גופיה כי זה לשמור על הגוף שלה על הפרטיות שלה זה הצניעות שלה שזה קיים בינה לבין בעלה המרחב הזה הוא פרטי שלהם שהם שומרים עליו".

כואב הלב לראות נשים שמדקלמות הסברים שהלעיטו אותן, הסברים שאין להם שמץ של יסוד בחז"ל ובראשונים, והומצאו רק בדור האחרון כדי שיהיה ניתן לשכנע נשים לכסות את הראש (על יניב הצלם החילוני אין קושיה, ההבנה שלו היא כהבנה של ילד קטן; הוא מבין שאם מכסים את השיער זה כנראה בגלל שהוא יפה ומושך, אז מה זה משנה פאה או שיער).

אבל למעשה מנהג כיסוי הראש החל מחוה אמנו, שהתקללה שראשה יהיה מכוסה (עירובין דף ק), ומשם החל מנהג הנשים היהודיות והגויות גם יחד לכסות את הראש (כמובא ברש"י סנהדרין דף נ"ח), והמנהג הוזכר באגב בתורה בפרשת הסוטה, ומשם למדו בגמ' כתובות שכך הוא מנהג ישראל (כמובא ברש"י בביאורו העיקרי) ונחשב לאיסור דאורייתא ("דת משה") כיוון שהובא בתורה.

ואין קשר בין כיסוי הראש לבין צניעות (אלא שלאחר שהתרגלו הנשים לכסות, בדיעבד הפך ענין זה לענין של צניעות למי שהתרגלה לכסות), ומראה השיער איננו פריצות. והראיה הכי גדולה לכך היא שהרווקות מותרות לצאת בשיער גלוי (ופזור, לשיטת רוב האחרונים). ולא יתכן שהפוסקים התירו "פריצות" לרווקה, שהרי גם כדי למצוא שידוך אין שום היתר לצאת בפריצות. ומה גם שרוב האנשים שהיא תפגוש ברחוב לא יתאימו להתחתן איתה, או בגלל שהם נשואים או בגלל שהם לא מתאימים מכל מיני בחינות. וכי נתיר לה 'להחטיא' את כל עם ישראל בשביל למצוא שידוך?

גם להמצאה ש"נשואה צריכה להיראות נשואה", אין מקור כלל בספרי הראשונים, וגם לא בחז"ל, והגר"ע יוסף דחה סברה זו בשתי ידיים, וזה לשונו בשו"ת יביע אומר חלק ה' (סי' ה' אות ו'): "ובהיותי בזה ראיתי בספר מקרי דרדקי (בראשית אות ל"ה) שכתב... איסור תורה הוא שתצא אשה בפאה נכרית, כיוון שע"י כך אין היכר בין נשואה לפנויה, ותוכל לבוא לידי קריבה דגילוי עריות, מפני שנראית שהיא פנויה. ע"כ. ולענ"ד אין דבריו מחוורים כלל... ועוד שאפי' לדבריו אין בזה אלא גזירה מדרבנן, שמא יבואו לידי קריבה באשה נשואה בחשבם שהיא פנויה, וברור שאחר התלמוד אין לנו לגזור גזירות מדעתנו, וכנודע מדברי הרא"ש (שבת כד.) וכ"כ הרב המגיד (פ"ה מהלכות חוה"מ הלכה כ'), והר"ן בתשובת הריב"ש (סי' ש"צ), והבית יוסף (או"ח סי' תס"ב). וכ"כ הרבה מגדולי האחרונים..."

"ומכל שכן בזמן הזה שכל הפנויות הן בחזקת נדות, שאינן טובלות אלא סמוך לחופתן, ומשום גדר וסייג נהגו כן, וכמש"כ בשו"ת הריב"ש (סי' תכ"ה). וע"ע באה"ע (סי' כ"ו). נמצא שגם בפנויות יש לאו דקריבה דגילוי עריות, ואיסור כרת בביאה. ומה לי איסור כרת או איסור סקילה. והן אמת שמצאתי להחוות יאיר (סי' קצ"ו) שכתב כיו"ב בדין ארוסה (בקידושין) שצריכה לכסות ראשה בצאתה לרה"ר מכמה טעמים, ואחד מהם, כי מנהג הבחורים לנהוג קלות ראש עם הפנויות, ויש לחוש פן יכשלו בה ח"ו, משא"כ עם הנשואות דגדרו גדר ואין מי שינהג בהו קלות ראש. ע"ש. אך בשו"ת נחלת דוד (סי' ל') כתב על דעת החוות יאיר דלא נהירא, שאין בידינו לגזור גזירות מה שלא גזרו חז"ל". ע"כ לשון הגר"ע יוסף זצ"ל שם. ויש להוסיף על זה, שאם נאמר שכיסוי הראש נועד להראות שהאשה נשואה, לא מובן מדוע גרושה ואלמנה חייבות בכיסוי ראשן, והרי אדרבה יש להן להראות שהן פנויות.

ובפרט שלשון הגמ' בכתובות (עב.) "אזהרה לבנות ישראל", משמע רווקות ונשואות, ולא מוזכר כלל שצריך להיות היכר בין נשואה לרווקה, וכן כתבו הגר"א והב"ח (אה"ע כ"א), וכן פשט לשונם של הרמב"ם והשו"ע "אחת פנויה ואחת אשת איש", וגם הטעם שנאמר בגמ' על כיסוי הראש, שהוא משום קללת חוה (עירובין ק:) שייך בין בנשואה ובין ברווקה. ורק מפני המנהג הרווח בימינו שרווקות יוצאות פרועות ראש, נדחקו האחרונים בביאור הגמ' ובביאור דברי הרמב"ם.

ואין לחלק בין נשואה לבתולה ולומר שנשואה גורמת יותר הרהורי עבירה, מפני שהיא בבחינת "מים גנובים ימתקו". כי זה אינו, שהרי כל מה שלא שייך לאדם ולא נמצא בחזקתו הרי זה מים גנובים בשבילו (ראה נדרים צא: ובביאור תוס' שם, ומה שפירש בזה הגר"א דסלר זצ"ל בספר מכתב מאליהו ח"א, קונטרס החסד עמ' מ"ב), ואין נפק"מ בין נשואה לבתולה. ובגמ' סנהדרין (דף עה.) מוכח במפורש ששייך "מים גנובים ימתקו" גם בפנויה. והגר"ש משאש כתב שבתולה גורמת יותר הרהורי עבירה מנשואה, כי הרואה נשואה יודע שאי אפשר להשיגה מחמת שהיא נשואה ולא מהרהר בה, וכמש"כ הראב"ע לגבי לא תחמוד, אבל בתולה אולי תסכים להינשא לו. וכן כתב הגאון רבי יהודה שיינפלד שליט"א בספר אוסרי לגפן (ח"ט דף קע"ה והלאה), וזה לשונו: "הניסיון מוכיח שהיום אדרבה, פנויות גורמות להם הרהורים יותר מאשר נשואות, מפני שנכנסים לדמיון אולי תסכים להינשא להם". עכ"ל. וגם ארוסה, למרות שדינה כאשת איש, פטורה מלכסות שערותיה, וממילא מוכח שאי אפשר לחלק כך.

וכל זה מוכח מדברי הראשונים בברכות כ"ד, שביארו שבשיער הבתולות אין הרהור, כיוון שרגילות לגלותו. ולא עלה על דעתם לחלק בין נשואה לבתולה, כפי שמנסים לדחוק באופנים שונים ומשונים ולבאר שבנשואה יש הרהור וברווקה אין, אלא כל החילוק הוא בין שיער המכוסה לשיער גלוי, ושיער הרגיל להיות מגולה, אין בו הרהור.

וכן כתב הגאון רבי ישראל דוד טאוב שליט"א, האדמו"ר ממודז'יץ ארה"ב, בספרו "יד יחזקאל" (כת"י) להוכיח מהרמב"ם (בהלכות ק"ש ג, ט"ז) שלא הזכיר שאסור לקרות כנגד שיער, וביאר הכסף משנה שם שסובר שאין איסור אלא להסתכל בו, אבל לק"ש מותר, וכן מוכח מעוד ראשונים, ראה בריקאנטי (סי' כ"ו) "הא דאמרו שער באשה ערוה היינו להסתכל בה אבל לקרות לא, דמעשים בכל יום שאין אנו נזהרין מלקרות כנגד שער הבתולות, כך פי' רבינו טוביה בשם ר"ת", וכן כתב באור זרוע (חלק א' הלכות טהרת קריאת שמע ותפילה סי' קל"ג): "הא דאמר שמואל שער באשה ערוה שנאמר שערך כעדר העזים, פי' מורי רבינו יהודה בר יצחק דלאו לענין ק"ש איירי, וגם אין אנו נזהרין לקרות ק"ש לפני בתולות פרועות ראש". 

והנה כל הראשונים הנ"ל הביאו ראיה שאין הרהור בשיער מכח המנהג לקרוא נגד שיער הבתולות, ונמצא א"כ שלדעתם אין הרהור בשיער אשת איש יותר משיער הבתולה, ואע"פ שאשת איש צריכה לכסות את שערה. שאם לא נאמר כן, מדוע לא כתבו אותם הראשונים שאסור לקרות עכ"פ נגד שיער הנשואות. וממילא גם אי אפשר לומר שהתורה חייבה את הנשואות לכסות שערותיהן כי יש הרהור בשערן יותר משיער הבתולות.

עוד כתב הגאון רבי ישראל דוד טאוב להוכיח שאין מקום לחלק בין נשואה לרווקה ולטעון שיצר אשת איש תקיף יותר, שהרי ארוסה דינה כנשואה לכל דבר, ובכל זאת לשיטת הגאונים (המובאת בשטמ"ק בכתובות ע"ב), והב"ח (אה"ע כא), וחלקת מחוקק (שם), ודגול מרבבה (שם), ומג"א (או"ח ע"ה), ומחצית השקל (שם), והגר"א (שם), והפמ"ג (שם), וחוות יאיר (סי' קצ"ו), ושבות יעקב (ח"א ק"ג), וישועות יעקב (אה"ע כ"א), וכן נראה דעת רבנו גרשום, אין שום חיוב לארוסה לכסות שערותיה (ע"כ דברי הגרי"ד טאוב שם).

ואין לומר שבתולה צריכה להיות נאה ולגלות שערותיה כדי "דלקפצו עלה למינסבה", כי היום תיתכן מציאות שאדם רווק יראה בתולה ותמצא חן בעיניו, אך להתחתן איתה לא יוכל מפני כמה וכמה סיבות (כמו עדות שונות או הפרשי גיל וכדו'), ואדם שהוא נשוי לא יוכל להתחתן איתה כלל, כי לא נהגו היום לשאת שתי נשים, וגם היא בוודאי לא תסכים ע"פ רוב להינשא לו ולחכות שיתגרש מאשתו, ומדוע יתירו לבתולה ללכת בגילוי שיער בשביל מיעוט דמיעוט של גברים הראויים להינשא לה? וגם מבחינת "מים גנובים ימתקו" כנ"ל, הרי היא בשביל רוב הגברים כמים גנובים, כיון שבדרך הטבע אין היא יכולה להינשא להם. ולכן אין מקום לחלק בין נשואה לבתולה, וגם לא מצינו שום חילוק בדברי חז"ל בדיני הצניעות בין נשואה לבתולה (כיצד להתנהג או כיצד להתלבש). ומפני סברה זו נהגו מקצת נשים מחוגים מסוימים ללכת בכיסוי ראש חלקי בלבד, וכשמעירים להן שאין זה כיסוי כלל, הן אומרות שאין הכיסוי מיועד לכסות את הראש, אלא רק לעשות היכר בין נשואה לרווקה.